יש משנה מפורסמת בפרקי אבות שיש מקום להבין אותה משני כיוונים. כיוון אחד המשנה עצמה, משנה שברגע הראשון קשה מאוד להבין את הקשר בין המשפט הראשון למשפט השני. כי המשנה אומרת: "הווי שואל בשלום כל אדם", והחלק השני של המשפט הוא: "הווי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשואלים". ובאמת, ברגע הראשון לא נראה לחלוטין שום קשר לדרוש בשלום בני אדם. דבר נוסף שצריך להבין זה שבניגוד למה שמקובל, שזה הדרכה של חז"ל להיות זנב לאריות ולא להיות ראש לשואלים, יש גם בשני מקומות אחרים משפט הפוך.
הקשר בין שני המשפטים בזוהר שיר השירים כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר ללבנה כשהיא אמרה לו שהיא והשמש משמשים ביחד והיא לא רוצה את זה, אז הקדוש ברוך הוא אמר לה: "נכי ותהי ראש לשואלים". לפני כן היא הייתה סוג של זנב לאריות, זאת אומרת הייתה את השמש, את הלבנה, את החמה והלבנה הייתה לידה בצדה. הקדוש ברוך הוא אמר לה: "תלכי תהי ראש לשואלים". ביטוי דומה לזה יש גם בירושלמי בסנהדרין, שם הירושלמי מביא כדי להוכיח משהו אחר, אומר הירושלמי: "כמעט לה כמו שהמשל שאנשים אומרים הווי ראש לשואלים ואל תהיה זנב לאריות". אז אם יש לנו בחז"ל עצמם גם הדרכה כזאת וגם הדרכה כזאת, אנחנו צריכים לנסות להבין את שני הדברים הללו. אז באמת נתחיל מההסבר של המשנה וזה בעזרת השם יעזור לנו גם להבין את החלק השני. העניין הזה של לדרוש בשלום בני אדם ולהתדרוש בשלום כל אדם, באמת מה העניין? למה זה כזה? זה נחמד להגיד שלום לאנשים, זה נחמד, אבל למה זה הדרכה של תנאים נכנסת למשנה? זה נימוסים יפים, אתה הולך אתה רואה אנשים תגיד להם שלום, בסדר. אבל "הווי דורש בשלום כל אדם", "הווי שאל בשלום כל אדם", מה הנקודה פה?
המשמעות של דרישת שלום יש פה נקודה מאוד עמוקה שנוגעת בכלל לכל ההתייחסות שלנו לחיים. כלומר, אם נגיד נסתכל רגע על בעלי חיים, אז אנחנו רואים הרבה פעמים אפילו סתם שאתה הולך ככה ברחוב. יש אנשים שנורא אוהבים חתולים. יש לי ליד הבית איזה אנשים כאלה שהם ממש כל שבת שאני הולך לתפילה, זה שעה קבועה ככה בשבת בבוקר שמונה בבוקר בין שמונה לשמונה וחצי בבוקר, מקומות קבועים שמים אוכל לחתולים. וכשאני עובר שם, אז אני לא פעם רואה שיש שני חתולים שכזה רבים כזה סוג של מי הגיע הראשון. אחד מגיע הראשון, הוא קצת מעיף את השני כזה. לפעמים אתה רואה גם שני כלבים באותה סיטואציה, גם כן רצים אחרי אם זה איזה בעל חיים או איזה אוכל. הבעלי חיים יש להם משהו בטבעם שהם נמצאים במלחמה קבועה, נמצאים באיזושהי שרדות קבועה על המשאבים שיש בעולם, על האוכל, על כל מיני דברים יש בעולם, ויש ביניהם איזה סוג של מתח, סוג של מאבק. בני אדם עלולים גם לחיות ככה בצורה הזאת. גמרא אומרת שמי שלא אומר שלום הוא נקרא גזלן. מסכת ברכות אומרת שמי שלא אומר שלום הוא גזלן. למה הוא גזלן? גזלתי אני בבתיכם מה הוא גזל לי משום משהו? אבל אם הוא לא אומר שלום, בעצם הוא אומר אני ואתה במאבק. חז"ל אומרים שעת לעשות לה' שאמרו שאדם ישאל את חברו בשם. הרי שלום זה השם של הקדוש ברוך הוא, ואנחנו פונים למישהו אחר, אנחנו אומרים לו שלום. אי אפשר להגיד להם איזה מילה אחרת. אנחנו רגילים כל כך שאפילו קשה לנו לחשוב על איזה מילה אחרת, אבל אי אפשר כזה איזה היי כזה. אבל לא, יש כדאי לומר כזה היי, אבל כדאי להגיד שלום. כי כשאתה אומר שלום, אתה אומר פה משהו מאוד עמוק. אתה בעצם אומר אני ואתה, לא משנה מי אתה, כל אחד, כל אחד, אני ואתה בשלום. למה אנחנו בשלום? כי שם השם הוא שלום. זאת אומרת שכולנו מגעים מאיזשהו מקום אחד ומגיעים מאיזשהו שורש אחד, לשם אנחנו כולם מכוונים כל בני העולם.
הקשר בין זנב לאריות וראש לשואלים לכאורה זה נכון באמת על כל אדם. הייתי מספר פה לפעמים סיפורים על הרב נריה זכר צדיק לברכה ביד כסלו, שזה יום הפטירה שלו. אז הסיפורים שהייתי מספר שם זה זיכרון שיש לי שהוא עולה ככה ברגל לגבעה. מי שמכיר את כפר הרא"ה זה קצת עלייה ככה לגבעה של הישיבה, ויש שם איזה פועל ערבי שהיה מנקה את זה. וממש זוכר אותו ככה אומר לו סבח אל חיר, זה כנראה גם ידע קצת ערבית. אני נראה לי שזה משהו כמו שלום כזה בערבית פחות או יותר. יכול לעבור לידו כולו איזה פועל ניקיון, אפילו לא מהאומה שלנו, מקדים לו בשלום. כאן מחומר יהודי, בכלל כל היהודים נשמה אחת וגופים מחולקים, כולם ממש כולם יחידה אחת. כאילו ממש כאילו צריכים להרגיש ממש את הכאב של כל יהודי, את הצורך של כל יהודי. כן, אתה אפרופו אתה רואה תרומה אדם, אתה רואה תרומה אדם, אתה מנסה לחשוב על כל האנשים שלא עלינו, אני לא יודע למה, מתוח מתאונה, מפגיעה בצבא ומה שלא יהיה, זקוקים עכשיו. יכול להיות שהאדם שלך מציל אותם. אתה אומר איך אני לא אתן, איך אני לא יהיה שותף? אנחנו כולנו במקום אחד, אנחנו בעצם כולנו ביחד, וכל אחד יש לו את התפקיד שלו, כל אחד יש לו את המקום שלו. ולכן "הווי דורש", "הווי שואל בשלום כל אדם". שלום הוא אמירה מאוד גדולה של כל צורת החיים שלנו. אנחנו לא מראש באיזשהו מלחמה. דיברנו פה פעם על איזה נהג מונית. הזכרתי פה פעם בשיחה על איזה נהג מונית שנכנס אליו למונית והוא כולו עצבני. כאילו לא התחיל את הנסיעה בכלל, הוא כולו עצבני. בוקר טוב אחי, מה אני מה שלומך? אני רואה אתה, הוא אומר לא תמיד נהיה לי אדום, תמיד זה ותמיד הנושאים האלה, תמיד יש תאו שמלחלך לי את האוטו ותמיד כאילו הוא נכנס בבוקר, הוא נכנס בקוננות של נגד הרמזורים נגדו, האנשים נגדו. בוא תתחיל את היום בצורה, תסתכל חיובי. אם נהיה אדום, כנראה עכשיו אתה צריך לעצור. אם נכנס יהודי שאולי לא הקפיד על הניקיון, בסדר, זה לא בסדר. אולי תגיד תהיר לו באדינות, שמע אחי, זה המונית נקיית, תשתדל פעם פעם שאתה עולה למונית, תשתדל להשאיר נקי. אבל בוא תסתכל חיובי על החיים, תסתכל בעין טובה. אנחנו כולם ביחד, כולם רוצים את הטובה אחד של השני. וזה מתקשר לחלק השני של המשנה, ובעיקר אפילו שאנחנו רואים בחז"ל גם את הקודם כל עצם שני המבטים האלה. יש מבט של זנב לאריות ויש מבט של ראש לשואלים, ותלוי תכף נראה מי האדם ומה הסיטואציה. ויש בחינה כזאת ויש בחינה כזאת והכל נכון. אנחנו כולנו גם זנב וגם ראש, והשאלה היא רק מתי אנחנו כאלה ומתי אנחנו כאלה, ומה באמת התשובה לשאלה הזאת. שואל ככה בצדי הכביש וביום הם פחות פעילים, בלילה הם פעילים. אז הם מתאימים ללבנה שאמרו לה, זה לא סתם ראש לשואלים, כי הלבנה הולכת להאיר את הלילה. אז היא הולכת להיות ראש לשואלים שהם פעילים בלילה. ההריות לא צריכים לחכות ללילה כדי להיות הריות. אז אם כן, באמת הווי דורש בשלום, הווי שואל בשלום כל אדם. תסתכל על המציאות בצורה מערכתית, בצורה כוללת. קודם כל, כולם ביחד, אף אחד פה לא במאבק מי הראש, מי הזנב, מי למעלה, מי למטה. אנחנו כולנו ביחד יחידה אחת. לכל אחד יש תפקיד, לכל אחד יש מקום בכל המערכת הזאת. לכל אחד יש מקום.
התאמה לשלב בחיים ומתוך כך תבין שבאמת תלוי מי אתה, תלוי מה הסיטואציה. אגב, יכול להיות שאותו אדם בתקופות מסוימות בחיים נכון לו להיות כזה, לעניו להריות, ובתקופה אחרת בחיים יכול להיות שנכון לו להיות ראש לשואלים. זה לא אומר כאילו באדם מסוים ככה וככה. תלוי באיזה שלב אתה בחיים, תלוי מה תהליך שעכשיו אתה עובר, תלוי באיזה מקום אתה נמצא ומה קורה שם באותו מקום. אבל מאוד מאוד חשוב להסתכל על הדברים בצורה עניינית ולא בצורה חיצונית, כמו אותם הורים שרק רוצים שיגידו שהבן שלהם לומד במקום הזה או נמצא בחידה הזאת. או בכל דבר כזה או אחר שיש בעולם. בוא תסתכל בצורה עניינית מי הילד, הנער, החייל, האדם, מי הוא. ובהתאם לזה גם כמובן מה נכון לו באותו שלב שבו הוא נמצא בחיים.
הסתכלות עניינית ואז באמת הדברים יתנהלו לא בצורה שטחית, רק בצורה של מה אומרים, איך זה נראה, אלא באמת בצורה אמיתית ועניינית. ואז באמת כל אחד מגיע למקום הנכון שלו, למקום המדויק שלו באמת. אז אני מזכיר בעזרת השם שנזכה לשלום בין האנשים ושכל אחד ככה באמת מוצא את המקום שלו, את הנקודה שלו בעזרת השם לטובה ולברה. ואני מזכיר שאם המסעית עדיין פה, לא מאוחר.
