בית מדרש שבועי לבוגרי הישיבה | מגילת אסתר – סיפורו של משנה | הרב שוורץ

הימים ימי בית שני. בתקופה זו נכתבו שבעה ספרי תנ"ך: דניאל, עזרא נחמיה, חגי, זכריה, מלאכי ומגילת אסתר. מדובר בתקופה של מאות שנים, כאשר התנ"ך מסתיים בתחילת בניין בית שני, ולא בחורבן. ישנן מחלוקות רבות בעולם לגבי התקופה הזו, אך לא ניכנס לכך כעת.

זמן קיום בית שני בית שני עמד לפי סדר עולם ארבע מאות עשרים שנה, אך בספירה הכללית ידוע שזה היה חמש מאות שמונים ושש שנה. ישנן שתי שיטות, והנוצרים שינו את זה כדי להראות שהתנ"ך ניבה עליהם. אין לנו כמעט היסטוריה על מלכות פרס ואנשי הכנסת הגדולה. ישנם קורש אחד, סירוס ון, סירוס טור, ושאלות על שושלות הפערונים. ההתאמה הזו ניתנת לסידור אקדמי או תורני, אך לא נעסוק בכך כעת.

נבואות על שבעים שנה ישנן שתי נבואות על שבעים שנה שתארך הגלות: בירמיהו ובדניאל. שתיהן התקיימו. מגלות יויחים עד סילוק בברוחד נצר והמלכות פרס עברו שבעים שנה. גם מחורבן בית המקדש בבית צדקיהו עד בניין בית המקדש עברו שבעים שנה.

התחלת בניין בית שני בימי בית שני, גלות יויחים ולאחריה גלות כל ישראל, ומלכות פרס עולה קורש ואחריו החשברוש. קורש נותן הצהרה לבנות בית בירושלים. עולים עשרת אלפים, אחר כך ארבעים אלף, אך רוב השמנה והסלטה לא עולים. התחילו לבנות את המקדש על יסודותיו, אך העבודה נפסקת למשך ארבע עשרה שנה בגלל הצרות של יצר יהודה ובנימין.

מרדכי ואסתר מרדכי היהודי הוגלה מירושלים עם גלות יויחים וחזר עם העולים בהתחלה הצהרת קורש. הוא נהיה הטובה הראשי הכללי במלכות החשברוש. מרדכי יושב בשער המלך, והוא דיפלומט חד-לשון שיודע לשנות ולהשפיע. היהודים מקיימים משלחת בראשות מרדכי כדי להשפיע על החשברוש לבנות את בית המקדש ולהימנע מגזרות. אמן היה ספר בכפר קורסי בגליל, אך מרדכי מגיע ראשון למלכות ונעשה הטובה הראשי.

המשתה והמלכות המשתה היה אחרי הניצחון הראשון על הפרס, והחשבוש חשב שעוד פעם ינצח. ישנם ספרים היסטוריים על מלכות פרס, אך לא נעסוק בכך כעת. ישנן שתי גישות בעולם התורה לגבי חשיבות ההיסטוריה והגאוגרפיה, אך לא נעסוק בכך כעת. לסיכום, ישנן מחלוקות רבות על התקופה הזו, והגמרא מציעה ארבעה סידורים שונים. אם עכשיו הייתי הולך לאקדמיה, הייתי קצת משנה את הגישה, אבל תראה, אני רק הולך לבית המקדש. זה כל הסיפור של בית המקדש במרכז. לפי זה, לא בית המקדש במרכז, אלא הצהרות של יהודים. אמרתי, אני הלכתי כרגע לפי חז"ל, שכל הסיפור מסביב לבית המקדש שובל. זה ככה דברה. עכשיו, האם אכפת לי מההיסטוריה? לא אכפת לי מההיסטוריה. לא מעניין אם היה או לא היה, מה המסר, איך נלחמים הגויים על דבר רוחני, זה הסיפור. אבל אני בכוונה, ככה נקדמתי. אני עכשיו לא הולך לפי זה. אם הייתי עצמי נותן הרצאה אקדמית, הייתי מזמין את בני לאו שייתן לכם הרצאה. והוא ייקח מה… אחרות. לגבי הרב מוטה, שנפטר, אז הוא ילמד באקדמיה, כשהרגיז אותו. לעבודות צריך לרשום את זה. הוא אומר, אני אכתוב את כל מה שאתם אומרים, ואני עכשיו, ואני חושב שזה כפיר, אני אכתוב עכשיו למה זה לא נכון. פעמים ככה הוא יכתוב עבודה, ואתה תיתן לי, או חמש, או שתיתן לי עשר. לא כותב, כותב למה זה לא נכון כל מה שאתם אומרים.

מחלוקות בבית המדרש כשאני שאלתי אותם, אם יוצאתי לעשות עבודה, זה אומר לי, תכתוב את זה בהארת שוליים. זה אומר שאתה יודע, ואת התזה שלך תכתוב למעלה. בהארת שוליים, ככה, מתחת ללבזות אותם. כן, בארכיאולוגיה, יש, אסכולת הרצל, אסכולת גיצר. אל תשאל, זה התנגשות בין בית מדרש, יש הרבה התנגשות. אבל אומרת לך, בתוך בית המדרש יש מחלוקת, איך אפשר לסדר את זה תורנית, את הזמנים האלה. אז ראשון, הוא מגיע לחצר המלך, והוא שופט, והוא רואה ברכה במלוא. שופט, יושב בשער המלך, בכל שער אחד. ומה שקורה, הוא מתגלגל עם הדברים, והמן גם הוא מגיע לשלטון. בעקבות היצע, המן זה ממוכן, ושתי, שרסת, ואז כמה שנים עוברים, משנת שלוש למחלות ושנת שבע למנחותו, ארבע שנים, בוחרים נערה בתולה יפת מראה, את אסתר המלכה. הוא לא יודע את נפשו מרוב צער, הוא בא לפה, עכשיו זה לא אכפת לי כרגע אם היא אשתו או היא בדודו, גם את זה אפשר הכל לסדר. אבל אני, זה לא משנה, כפי הגמר זה אשתו וזה לבת, זה לא סתירה. בהתחלה הולכים ילדה קטנה ובת, אחרי זה יחות, אחרי זה מגיעת אימא. זאת אומרת ככה היו לוקחים, כמו יצחק אבינו, בהתחלה ילדה קטנה, אחרי זה היא מוגרת, אחרי זה היא אימא שלך. אפשר הכל לסדר, אבל לא מעניין אותי על מדרשים כאלה, היא קובע שלו, בדודו או שאשתו.

פרשנות מסורתית ומודרנית יש דעות בחז"ל שלא היית אשתו? בפרשנים, לא בחז"ל, הוא קבל חז"ל בבית, בדודו. לא, זה מה שכתוב במקרא. כן, כן, כן. אבל האם יש חשוב משומעים? פרשנים, פרשנים הם כמו המסורתיים. שאומרים שילדה אשתו? כן. אה כן? כן, זה חזר. שם שמעתי רק שהיא היית אשתו. כן, זה שומר דתיים. אבל פרשנים מסורתיים, כמעט כל דבר, אז מי למשל? אני כב לא זוכר, כל דבר שביקור את המקרא, יש מאמר מכונה של יהודי ליצור, דתי, כל דבר שביקור את המקרא אומרת, גם פרשנים דתיים אומרים ככה. מה ההבדל, תן דוגמה אחת, תבין. שמה זה כדי להוכיח תפסות התורה, ואנחנו רוצים להראות את זה. תן דוגמה. לא רוצה להגיד, כי אני למשיכו לקורש כרגע אמרנו. קום ה' למשיכו לקורש, אומרים, פרשנים מסורתיים, זה נכתב מאוחר יותר. זה לא נבוא על קורש, קום ה' למשיכו, והוסיפו לקורש. או מלאכים על אפר ג' ג', הנה בן נולד לבית דוד, יושיהו שמו. היה כתוב בנבואה, הנה בן נולד לבית דוד, מאוחר יותר הוסיפו יושיהו שמו. כשביקורת המקרא אומרת נוסף מאוחר, היא רוצה להגיד, כל הנבואה מאוחרת, הלכו אחרי שהיה, אז שכתבו את הכל. ספר התורה של גלעה בימי יהודים, כל הנבואה היה כל, כל המפעדים, אין נבואה. זה נכתב יותר מאוחר, בבית שלי, הכל בפרספקטיבה, כאילו יודעים. אבל אין נבואה, זה מה שהביקורת המקרא זה. זה כתבו סופרים, שהיה מקרים, הם יודעים, כאילו הייתה את זה.

הביקורת על ביקורת המקרא אומר הפרופסור ליצור, כשאנחנו אומרים שזה נכתב מאוחר יותר, זה בדיוק להראות, איך התקיימה כבר הנבואה. היה כתוב כל מיני שאלות, משהו ושב שהוא, אני אומר לך זה, בסוגיים זה קורש. או הנה בן נולד, הוא סבך להם, זה יושיהו כבר. אני רוצה לחזק את הנבואה. שזה קרה, אני לא יכולתי להתאפק ולא להכניס שם. אז זה היה כתוב בהתחלה בסוגיים, אחרי זה נכנס, זה כמובן בכתוב. אבל הוא לא בדיוק הפוך, המגמה היא הפוכה לחלוטין, לכן, אותו דבר, תמיד, אלה שאומרים, צריך להסביר להם, אני כבר סידתך, כאילו אני אומר לי, אמרתי לך, מדן הביא את כולם, שמעתי שהוא מדן. איך זה לא סותר, לא ביתו ולא אחותו ולא אשתו, זה הכל בסדר. אז הוא מביא, בשביל השאלה. לא, זה ברור, אבל. אני אספר לך. אתה משיחתך, שאומרים שאתה אשתו, אז לא סופרים את זה שהייתה גם. אז זה ברור, אז הוא רוצה לתמיד לשלב. אתה מבין, הוא רוצה, אשר השכיבו לתנשים. כתוב שיש שיעוי תקיניהם, איך, שכיבת תנשים, זה יש שיעוי תקיניהם. מעלה על מה כתוב, הוא תמיד מסדר את זה. איך המציאו את הדבר הזאת שכתוב, א', זה נהיה כמו ב'. זאת אומרת, כי יש כאלה אומרים ככה, הוא רואה בין שתי הדעות, אז הוא מביא פרשנים מהסרטים כאלה ושני, הוא אין מחבר עד שם.

שילוב דעות בפרשנות הוא אומר ככה, שיר השני אומר, קורא לה ב'-T, ואחרי זה קורא לה אחותי ואחרי זה קורא לה א'. נכון? כשאתה נוסע לתקטנה, היא, אתה בין 30, היא בת 10, והיא ב'-T. כשאתה בין 50 לבת 30, זה אחותי. כשהיא בת 90, אתה הולך על זה, אז היא מ', בקיצור, זה כבר מוטפלת בך. אז הוא תמיד רוצה לשלב בין הפרשנים המסורתיים האלה לפרשנים המסורתיים האלה. יצחק תמיד לוקח, בקיצור, אז הא הביא את כל הפרשנים שאומרים, ב'-T, הביא את הפרשנים החזרה ושילב ביניהם. אבל זה הכול, רק מסורת נמצאה, הכול נמצא לך פעם ב'-T. אל תיבייל, זאת אומרת, עכשיו, אין מקרה יותר פשוטו, ב'-T זה ב'-T. זה פשוט. אתה צריך לעשות סלט המורטל של אשתו, בסוגיה של מה עכשיו, במדף היומי, למה לא מסליט את הסלט מיטה? אתם יומים שזה רק כאשר עבדתי, עבדתי, שסורה לבעל ואסורה לבועל. אתה צריך להתחוק את עצמך ולהגיד, שהוא עכשיו התאיר לה בסנדרים ישב, והתאיר לה, היא הרגיבה לעבור, ואתה עושה את שאלה איך מותר, היא צריכה לנסוע את עצמו, ואתה עושה את זה והגמרא אומר, כעולם, תאמין, אתה צריך, הוא קר להתקשוט כדי להכניס לזה לתוך זה. אבל כן, בשביל זה, זה מגר, כן, תאמין. מה היה באמת? שני הם יכולים להיות. אני תמיד לומד, אני לא שייך לרב טאולר, אני מלמד, כל עומר דוד חתה, אין לו לטועה, אני מלמד מה הדינים, תמיד לא חתה, איך אפשר להסביר את כל מה שעשה, ומי שומע חתה, איך אפשר להסביר? אני רוצה שתהיה עיר השמיים, בין אם אתה תלמיד של הרב טאולר, בין אם אתה תלמיד של האקדמיה, שנייהם אני רוצה שתהיה עיר השמיים, אפשר כך ואפשר כך על שום דבר בסדירה. זו התפקיד שלי, אני באקדמיה יכול לעשות לך עיר השמיים, ואני יכול לעשות מטאולר, יכול לעשות לך קצת מסקיל.

חיבור בין עולמות מה? כמו שאני צוני דתי, אני רוצה שהציונים יהיו קצת חיידים, והחיידים יהיו קצת ציונים, זה מה שאני רוצה, לחבר את כולם. חרדל. מה? לא חרדל סתם, אני נמצא בתוכו, אתה מבין? אני כיפה שחורה, מדבר ביידיש, אני נותן לסעטמר, עד שאני לא פוצץ את הפריה יום עצמו וזה, הם מקבלים את הכל, פתאום אני מגלה, מי אני, אתה מבין? עכשיו יש סיפורים, אבל יאללה. יש יהודי אחד שקוראים לו צבי שוורט, צהב ברחובות, של יד לאחים, והם מתבלבלים, לפעמים מזמינים אותי, אני רואה, הזמין אותי לשבת של חרדים, איך זה נקרא, בכינר, 800 איזלו אני, לא פעם, גם משנה. פגשתי אותו, אמרתי לו, אני מקווה שגם הפוך. או שאני, יש מאיר שוורט גם, סטנדאפיסט, אז אני יודע איך זה הולך, בישיבת מועצת העיר אומר, וויש, מה, בוא נשמין טרל שוורטס כמו לפני שנה, אני אומר, אה, אני שליט את הטלפון שלו, אז הוא טלפונים אליי, וזה מהר שוורט, צריך להיות הסטנדאפיסט הזה, מכניסה, זה קיצר, סיפורים, ואז, עכשיו, היום אני יודע, לפי הציבור שלא אני מוזמן, אז אני בא לכינה, קודם כל, אני בא מנובש, אני הבנתי שאני בא למובש, בסדר, אני עם קפלוס וזה, בלילה נותן שיעור מאוד מאוד חיידי, בבוקר דפלואים מאוד לא מגלים, אבל לפני אחרי צהריים כבר, שיעור לפני שנפלדים, אני מכניס שיעור, שהם לא ראו בחיים שלהם כזה דבר, מה? אני, אתה לא יודע, אתה, עכשיו, הייתי באש התורה, והם סטמרים, שהם לא רוצים ללכת לכותל, אז הם באים לרחוק, אני נותן הם שיעור, זה ואחרי זה אני מגלה להם, קיצר, ובאידיש, הם לא מאמינים, הם ישמעייזנים, אבל את הזה, קיצר, סיפור, סיפור, סיפור, אז שם, בדיוק היה פרשת תקף, למה מצוואנו מרקחו ועוצמו מדיה, מרקחו שיעור שלהם, וואן, תראה לי את המקורות, תראה לי את הזה, מה? עכשיו, אותו דבר באמריקה, אני שלחתי מטעם אש התורה לאמריקה, ושם יש הכל, מה שאתה רוצה, ושמונה מטעים שיש הכל, את קסם, שונאת עם זה, ואתה נותן שיעור שיהיה לכולם טוב, אתה מבין? איך עושים את זה? בקיצור, אני מקבל זה, די די, קיצר, לא משנה, יובלו ומאפ, קיצר, איך? פעם ראשונה ששמעו כזה דבר, זה בכלל, הוא היה להם שם, לא מכירים את המקורות האלה, בואו, תראו. אז אני ככה, אני, אני נחש, אני הולך, פעם קיבלתי את זה, עכשיו זה כבר טקטיקה, אני, שלא תדע מי אני. אני נחש לגמרי, מה? מה, אני, אני, אז שאני בבלגה, הוא שם, מתפלג שם, בברסלה, ואני ביידיש, אני שם. עובר בפנת טובה. אז אותו לא מעלים, אני לא תהיה מעלים בתורה. ושאני אומר, ברכתו, מה? ככה, אני בגור, בברסלה, ואני כן. זה היה לגמור, אי אפשר לי את זה. יש איזה קרוב משפחה של דוד של אבא שלי, הוא סט מריז בבילי המסבור, ואבא שלי אומר, תבקר אותו. זה היה דבש שלו. אני בא לשם, אשתו אומרת לי, הוא לא מדבר ביום שישי, הוא בחן את התלמידים, הוא תגיד לי, רק אבן שבורשמרט מישראל, רוצה לדבר עם שגיגי צ'אבס, זה הכול. הכול. טוב, הוא מוכן שתי דקות. אני נוצאת לו שתי דקות. ווינר רופשיל. אמרתי לו, דבר תורה קצר, ועכשיו זה? זה יפה. ישבתי איתו שעתיים. הוא לא, הם לא, ראו רבא, לא שמע את העולם הזה לזה. זה היה כל דברי תורה מתוך, זה יפה, אתה לא נורא יושב עם נקודת מבט כזאת. שעתיים ישבתי. הוא נשק אותי, חיבק אותי, קיצר, ככה אני נחש, נחש, נחש. כמעט הייתי ראש סמינר, שס חיפשו, אז בקשי הציע אותי. אמרתי, אני לא, זה אומר, צריך חיפה שחורה, לא צריכים שום דבר. בסוף הם מצאו איזה מישהו שלאיר. חיפה שחורה, איזה מקומות יצאו, לילתי שם. אמרתי, אה, מעניין, נראה מלובש, יאללה, בוא אליי. אז אסתר נבחרת, ומכולם, והוא שואל את עצמו, בשביל זה באתי מהגלות, ועכשיו מתבוללת וזה, רואים את זה יד השם, כי מכולם, ואני אסכם, מה קרה פה? יושב בוכה יום ולילה, מתענה, באתי בשביל להעלות את זה, תראה איפה אני באתי, באתי לגלות, הילדים שלי מתבוללים. אותו בית, אשתי. ואמן גם כן לא מחכה שתי דקות, מיד הוא… את התוכנית שלו עושה. התוכנית שלו, לא את בית המקדש, קטן עליו, הוא יהרוג את כל היהודים, ממילא לא יהיה מי שיבנה את בית המקדש. זה הסתנה, שבתחילת מלאכותו, זה הסתנה, זה הכל נקרא טראשי. כתב סתנה, את כל היהודים להרוג, מנהל וזקן טוב אנשים, נגמר. ועוד מורדכי היהודי, איזה קיצור, אני אפטר ממורדכי, אני אפטר מזה ומהפחוות עבר נהר.

תוכניתו של המן איך עושים את זה? מלאכות לא יכולה להרוג את הנתינים שלה. אפילו פה, אתה לא יכול להרוג סתם ג'ינית, אתה צריך להגיד שהם חבלת, אתה לא יכול להרוג. מחוץ לגבול אתה יכול להרוג את כולם, אבל בתור הגבול אתה צריך לעשות הבדל. מלאך לא יכול להרוג את הנתינים שלו. תקשיב, אני יודע שאתה לא יכול להרוג, תן לי כסף, ואני אסדר את זה. אתה תקום בעוד שנה, יהודי מן הדר, דת היסטוריה האחרון, והמלאכה תהיה יהודי רייל. אני אנקח אותם יהודים. מה אני אעשה? שתי גישות יש, שתיהן אני מקבל. יש ספר של יוני גרוסמן, יש ספר של מרדן וינר, אפשר לבד שתיהן. נשא אחת, ספרים יפים הוא כזה. אחד כתב מגילת סתרים, אחד כתב, אחד אומר, הוא הולך לעשות אותם לעבדים. לעבדם, מלא בתורה, לעבדם הכל, אבל רבת אמירה, גלות, לעבדים, לפעולה לעבדים. וזה בכלל, המלאק זה מה שהוא עושה, המלאק עורק ולוקח אותם לעבדים, רואים את זה בספר שמואל עם ציקלה, בקיצר, לא להרוג אותם, אלא לקחת את הגברים, את האנשים הזה, ואיפה מוכרים אותם למצרים, בית עבדים, ולכן זה כל כך עמור בין הקדוי בחור, כי אני, ה' לוקח את זה, רוצה להתרחיב, זה מת עבדים, אתה הולך שם להחזיר לזה. זה להשפיל את האדם, וללכת נגד הכיוון, עבד, עבדם. ואיבדתם וניסחתם מלא מלא, עבדון, עבדון, עבדון, הכוונה, אין עם, לא עם, לא עם הכוונה, ועדיין לא עם תרבות, אין להם כוח, אין להם השפעה, ולכן זה העברות של זה. עכשיו, המלאכות לא ידעת משום דבר כזה, עכשיו, לעבדות יכול להיות שהיא אומרת לו בפרוש, שכבר התכוונה השמית, די כן אני אראה לך איך זה מדויק, שנייה במגילה, שאומר, אתה לא יכול להרוג, נכון? אבל אני יכול, מה אני עושה? אני יודע שכולם שונאים את היהודים, אני יעורר, חבר'ה, אתם יכולים להרוג, בשכונתכם, מודיע בשכונתכם, והמלאכות, עד שהיא תאסז ותבוא, כמו הבריטים, יום יומיים, וכן, וזה הכול נגמר. אני תמיד באה לזה, עד שאני אבוא, זה בסדר, זה קיצר. יהוד גמל, לכן תאחוז, אין לכם הרבה זמן. יום יומיים, שלושה, תשאיר ואנחנו נבוא. יש רמז לכך, אני מכוון משל ושם, שמחשבה למלאך הוא אמר עבדות. למייס הוא כתב ככה. לכן להחשיב את מחשבת, לכן היא אומרת, אם לעבדים נמכור, אני מכרתי, הכרשתי. אבל עכשיו שהוא כתב, לכן יש הבדל בין שהוא אמר וחשב לבין מה שניתן כתב הדעת. בכתב הוא כתב את זה. לכן שוב, אני אוהב לשלב תמיד בתיאורים, את הפירושים הזה. לזה מחשבת אמן וזה עכשיו, זה כתב הדעת. זה כתוב להשמיד להרוג ולעבד, זה הוא לא מספר לו עכשיו. המלאך, או שהוא מנותק לגמרי חצי, הוא מנותק, כי רואים שאסתר לא יודעת מכלום. הוא שולח לה עם התח, מה זה. וגם, זה כל הרעיון, שגם הוא מובטב משתי אסתר. המלאכות לא יודעת מכלום, כי הוא רוצה להדיר את המלאכות מהתוכנית הזאת, היא תוכנית לא פשוטה. אני אדאג שבשנה הבאה, לפי הגשם, איפה יש כסף, למה הוא מוכן לתת? כי אם קירו אותם לעבדים, אני אכניס פי עשר לוצר המלאך. זאת ההשקעה, זה. המדד, איזה פי אמריקאי, אתה מבין, פי חמש מאות, לא? אתה תקבל, כמה כספים. יהודים יודעים לעבוד, והם אלוהיאליים, קיצר. והמן, הוא לא ממהר, הוא מייעד תוך כמה ימים, לוקח את הבעת המלאך, מחתים אותה ושלח ספרים, לבור דחי מגיע אחד הכתבים האלה. אחת הכתבים מגיעים מכל מדינות המלאך. והוא בוכה עוד יותר, כשזה באתי, אז הוא עולה לדעתו, איזה רעיון. בכל, רצינו להגיע לאוזן המלאך. הגעתי עד לפני, הוא עקף אותי, אבל יש לי אחות בבית המלאך, אשתי שם נמצאת, היא קרובה יותר לאוזן המלאך. אם אני אפיל אותה בזמן ונכון, עקפתי אותו. מה אני אעשה? תשוב, תמיד יושב, סק ואיפה כל הזמן? אז אני שואל, את יודעת משהו? אני לא יודעת כלום. עצמי, אני אומר, לא יודעת כלום. אז קודם כל אמרתי לך, תשתכל, תגידי מי את, וקודם כל. עכשיו אומר, תקשיב לי, אני סנדרין. אני מרשה לך, אני לא יודע מה תעשי, אני לא יודע איזה זאת את אישה, אני אומר, אישה כלי זינה עליה. הגוף שלה, היא יודעת לעבוד איתו. אני מרשה לך לעשות הכל. הכל. כולל, עד עכשיו היה באונס, עכשיו ברצון, מה שאת רוצה, מי, מי, מה, מתי, מתי, תפליא את הכל, אני מתאיר לך. יכול להיות שאני אוכל להתגרש, כאשר עבדתי, עבדתי. אבל צריכם של ישראל, זה אומץ להביא את הכל, אני מרשה לך לעשות הכל. אני אומר, אם תוכלי בלי זה, אבל אם זה יהיה הזה, תחשבי מה לעשות, לעשות את זה.

תכנון ומזימה והיא חושבת עם אותה תוכנית שלה. התוכנית שלה. וגם עד עכשיו היא גויה, מתבוללת. פסיבית. ברגע שהוא נתן לה את הזה. לא, הוא נמצא את המזימה הזאת. מה? הוא לא ידע לספר לו, כי הוא לא נמצא את המזימה הזאת בעצמה. הארמון לא יודע מכלום, הארמון לא יודע כלום. הארמון לא יודע. כל המצבים האלה, שיש כלום. לא יודע כלום. הוא עשה בכוונה, שיהיה ידע לספר. הארמון לא יודע מכלום. או, הוא יודע מעבדות. שזה בסדר, זה נעשות. הארמון מנותק, זה קרה. מאז היא מתכננת, מתכננת. צריך לבוא למלך ואחד התולמית, אבל הוא אמר, אני מוכן להסתכל, כן. אמרתי, כאן הוא פתאום נהיה טקטיבית ויהודיה, בצמא ומפלט. בקיצור, זה לכם נקודת מפנה, game changer הנקודה הזאת. מתכנן טכנון, משהו אדיר. הגמרה של טמרה, אתה הסתר. זה משטר ראשון, משטר שני. טמרה הייתה הסתר, שזמנה את הסתר, ביום השני. הגמרה, והיא היה ארבע עשר דעות. והגמרה שלה פגש את אליהו, כמו מי סובר אליהו, ככל התנאי, ככל מוריי. אני שוב, אני מסביר את ההגדה הזאת. מי שיודע לשרק שח אתה עושה איזה מהלך בשח, אתה חשבת על איזה ארבע צעדים. יש לי ארבע יועצים מסביב, ומכל זווית שהם רואים, זה, טוב, לאיפה שאתה עושה איזה מהלך, ומכל ניתוח זה נכון, כלכלית ומדינית ופוליטית ודתית, זה מה שכתוב. היא חשבת כמנכסה ומשיכה, זה החשבה א' ב'. אבל זה כל כך מהלך מבריק, שכל ניתוח אחר הוא אומר, ככל התנאי, זה נכון לכולם. לא צריך לחשוב את כל הקשט הזאת.

משתה אחשורוש היא מזמינה ביום הראשון את אמן למשטרה. זה מה שהיא אומרת, משטרות, עשית משטרות? למה לא אינטימי? כולם על ניצחון עשית זה. עכשיו, אני ואתה והוא, משנה. עלה לגדולה, בוא נחקוק את זה, נרים. בבקשה, משטרות, מותאים לי. אני עכשיו ממציא עוד פעם, אני מעצים את זה. ביום הראשון היא תזמינה את אמן, עשר דקות לפני כן. ואיכשהו יושב, איתו היא מדברת. שמוליק, עכשיו תקשיב. איתו היא יושבת ומתלקקת ואומרת, איזייף, תספרי לי את התוכניות שלך והוא מספר ופולט בזה. איזייף, לא. ואיפה הוא יכפיע אותך? אני לא יודע כשמקסים נותן לו את ההרגשה שהיא עליו לגמרי. והעיניים שלו מבריקות, תכף נספר למה. ואז מגיע אחרי שבראשו, הוא רואה אותה איתו. הוא אמר, אתה סיפרת לי שיש לך כזה בחמוד איזה מטור, נעיפה כמה נשיקות באוויר, מיד אנחנו נתפלח, זה קיצר. ואז, נו, יושבים כבר כולם על ה… בתרקלין, אז היא אומרת, נו, מה רציתי? זה כל כך נחמד היה. ועוד פעם שתי קריצות לאמן. היא אומרת, אני רוצה מחר עוד פעם, כמו היום. הכל בתוכנן, כל קריצה, יבוא המלך ואמן היום, זה מה שאני רוצה.

הימור על תפקיד משנה למלך וכאן זה ההימורה הגדול. אמרתי, מה היא רוצה? היא מאמרת, אתם רואים את הזה? היא מאמרת על תפקיד משנה למלך. משנה למלך מורי ורבותיי, זה פה הגיימצ'נג'ן. זה התפקיד הכי קשה בעולם. אתה עושה את כל העבודה, ואין לך את הכבוד. ולרוב, הוא זקן, חתייר, יושב על הארסל עם… עם סיגר של צ'רצ'יל, או נתניהו אם תרצו, ועושה את העבודה, אבל יש לו את הכול, לא מעליו. עושה את העבודה, אבל יש לו את הכול, לא מעליו. מה אני? וחוץ זה, גם הוא זקן וצעיר, ולרוב, האישה הצעירה, היא טובה יחד. המשנה הכי הכי הכי לואיאלי בזה, זה היה יוסף הצדיק. נמצא באותו מצב, והוא יפה תואר, וכל הסיפור, היא רוצה אותו. ובוא נעיף את הזקן בזה. לא. עכשיו, מה לא? המשנה הוא משנה, והכוח שלו, בתנאי שהוא שומר על שלושה דברים. צריך לעבוד כמו חמור. עכשיו, זו הבעיה של הסמך, וסמן קהל, וסמן חמור. הסמך, סגן רמת קהל, הוא צריך שלושה דברים. לא לגעת, לא בטבעת המלך, לא זכות החתימה לא שלך. לא לגעת בסמל המלכות, לא לגעת בסוס המלך, בבולבו שלו. ולא לגעת באשתו של המלך. כי אם אתה לך, ברגע שאתה שלושת הדברים הזה עושה, אתה מובטח. לכן, כשאומרת לו, בוא, זה כל הכוח שלי של המשנה, והאמון, איך עשה הרעב אחדתי לאלוהים? לא דתי, לא זה… זה האמון שלי בזה שהם אמינים לי שאני עושה. מצליח מידו. לא מוכן. אני לא יעלי, והוא הדוגמה. המון המון יש ברקע פה יוסף. אפילו ביפקד המלך קידים. המון המון אנלוגים בין ידיים. והיא מאמרת שהבחור שכזה, שהוא עלה לגדולה, הוא לא יוכל להחזיק מעמד. ומה שקורה לסדכים, ברגע שקצת חושבים שזה הגיע הזמן, הם רוצים להעיף את המלך מכיסה ולהיות אחתיו. זה בדיוק הסיבוב. והיא מאמרת שקצת תזיז את הגדינה פה ושם, הוא יגלה את כל התלפיים ויהיה פה. אז זה גם אומר, או שיבגוד בה או שזהו. בקיצור, הכול נכון. היא הייתה מוכנה אפילו, נבגוד איתו ביחד, היקר שיארוג את שתיהם. שיארג הוא והיא, מה? זה, הבאתי את זה? היא הסבירה לו פנים כדי שיארג הוא והיא. היא מוכנה אפילו יותר מזה להתקרב אליו, שיארגו את שתיהם. הוא אמר הכול, אני מוכן גם לשאול את הנפש, אבל העיקר שהוא יארג, הוא מתבטל על זירה. כן? והיא אומרת, מחר אנחנו עושים ארבע חצוריים, בגלל שאני רוצה פגישה. אותו דבר. ומחר אני אגלה לך מה שאני רוצה. אבל אל תזכר, איך מתוק שלי.

הכנות למשתה השני המצלמה שלנו דווית שלוש מצלמות, עכשיו מתחלקות. אחד לבית אמן, השני לבית החש וראש, והשלישי לבית כנסת גבורת מרדכי. המצלמה הראשונה, אמן, היום הגדול הגיע, הוא קופץ את המדרגות, ברביעיות. מה אתה הוריד את המזוודה של סלח שבת עם הניטים? אנחנו מחר תלכי, לתופרת עוד כתור, ותקני שלושה חלקים לכולם, מחר אנחנו זה, ירם זלי, שאני הדבר הרחם הבא, וכבר כנראה להכניס אותי לתוך הזה, איזה חיוכים, ואיזה, הבנתי את הקול הרמז, לא נאמר, אבל כנראה הולכים מחר להכתיר אותי למלך, או עם כל הסמכויות, ואז כן, רק יהיה. אני רואה בקצה הפה שיש לך קצ עצמות, שאומרת זרש. זה נכון. הבעיה שלי היא מורדך יהודי. למה אתה לא הרגת אותו? הוא טובע רשיך, אני יכול להרוג אותו. נתן את הפתרון. עד עכשיו לא יכנת להרוג אותו, בגלל שהוא, היה המקורן. אבל ברגע שהזמינו למסיבה, רק אתה והוא, סימן שכולם יודעים שהוא עכשיו משפר שתיים, גמרנו, אתה כבר למעלה. אז אומרת לו, בואי מלך, סמך וטוב לב, תגמור את הדבר הזה, ובואי, סמך וטוב לב. הסינם כלכל את השורה, הוא לא מחכה, קורא לעשרה אנשים, מהם יש אחת חרבון, הקוראים לו, וחבר'ה בואו, נחפור עץ גבוה, ונשים בראש אדר אדיר, תורידו את הענפים מהצד, מנסים עליו, וככה גמרו, מנסה קיצר, יצא בת כל השמיים, מזומן לך, קיצר, מנסים, גבוה, גבוה, שירו כל העיר, זה כמו שאמנם נופלים האלה בכיכר תחריר, בדלת היסק, מקיצר. ובשתיים בלילה הוא גומר, ואמר, תשמע שם אני לא נכבד. חש וראש שהגיע הביתה, שאומרים את הכל, נדדה שנת המלך, הוא לא נרגע. הי כל הזמן הוא מפחד, ממה שיהיה לו, פתאום מתברר שהנחש אצלו יושב בבית, אשתו, אני לא יודע מי היא, מה היא, לא מגלה את זה, הוא עכשיו עם החיוכים האלה, וואלה, צ'רוצ'סקו מחר באים אליי שניהם, אומרים, הלדוני אחרת את המועץ, עם את הידיים, תולים אותך הפוך, וזה, גם הוא לא ידע מה שהולך. ניסה לברוח פה, שום דבר, רטפו, כמו שאת מוסילין, היא גם תלו שם הפוך. הוא אומר, איזה בעשה אני לא, מה אני עושה? מסתובב, אומר מילים מפרסית, עתיקה לא מובנת, מסתובב כמו שר, מי רוצה תורתים? אולי מי שיכול לעזור לי, צועק בארמון בלילה, אחד מן האר אומר, תשמע, יש מישהו שבטוח שתוכל לסמוך עליו 100 אחוז, הוא אומר, בוא נראה. פותחים את הספר הזיכרונות, כתוב שהמלך דבדב. כל מה קשור לזה שהמלך בא מן דרך שההכוונה, זה בפתומיות, אני כבר ניתן לדוגמה. זה הכל בפוקס, אבל לא פוקס, זה דבדב. מספר, מרודי חי, רק הוא יוצא טוב על המלך. יכל להרעיל אותי את זה. וואו. הוא נותן, יש כזאת צעקה, שארמון, יש הולך לישון, לוקח את הפיג'אמה עם הפייטים, הוא הולך לישון, הוא הולך לישון, יש סוף כל סוף מישהו? איך זה קורה? מדיניות התגמול שלי לא נכונה. את אלה, עקוב משאלה לא מתגמל, ודווקא את האחרונים, את המחשים אני מתגלל. למחר אני משנה את העסק, כי בו זה יהיה חבד, ובו זה יהיה קלו. הוא הולך לישון בשלוש בלילה, הוא הולך, בדיוק איך שהוא רוצה ללכת לישון, שלוש דפיקות, בדלת. החרתי. אם הייתי עכשיו במים, היץ'קוק. כאן הייתי עושה עכשיו את הזה, צללים ארוכים, מוסיקה כזאת, כשהוא אומר, מי מחצר ויבוא ויבוא, אמן? לא של, מי מחצר, אלא עם חרדה, הכל שלא רועד, הולך לדלת אחורית, עם מה שאני חושב, זה חרתי, זה עכשיו הולכים להודיע לי, אני כבר רואה את שני שם. עכשיו הוא פותח, הדלת נפתחת לאט לאט עם חריקה, בצללים כאלה ארוכים, היץ'קוק לגמרי. הוא פתאום רואה את העץ, אין לי מה לעשות, אין לי מה, אתם יודעים, לתחתית יש כוח, ואני כולי לבן, לא יכול להראות את עצמי, אני צריך לשמוע את הזון, מה אתם עושים פה בשתיים בלילה? תקשיב, אני כל הלילה חולם עליך, אני רציתי לשאול אותך, שלא, לעשת לי בצלם, אבל אם הבאת, אני שופה.

המלך והמשנה תגיד לי, מה לעשות באישה שרמה לך את בעיקרו? אתה יודע שיש אנשים שאני רוצה בעיקרם, אני רוצה לגדל אותו, ואני שומח עליך, וכל מה שאתה אומר, הפקידים רושמים, תגיד מילה מילה, בבקשה, אישה שרמה לך את בעיקרו ולבוש מלכות, תרשום, ואתה חותם, כשאתם רוצים את העיניים, אתם יודעים מה שאתם שומעים, שמה, שבע פעמים את המילה המלך, אישה שרמה לך את בעיקרו, יבוא לבוש מלכות, שירולה שם המלך, תעשו שירה לך מהמלך, ונתנו ידו לסמן, וקרו ככה, איזה יופי, איך אתה אומר את זה? תכתוב, תכתוב, תכתוב ותכתוב, זה מה שאמרת כן, אמרת? מהר, כך תלוי לזה לעשות, כשאשר דיברת, ועשה כן לחברה, וזה, בבקשה, תעשה, אני לא מבין, אמרת, שאלתי אותך 50 פעם, עשה כן, מרדכי יודיר, עושה בתורתי, תעשה לו. כתב, לוקחים, ומרכיב אותו, בתניסת בורת מרדכי, יושב מתפלל, אומר, כמה עומר שווה, הוא אומר, פרוטות, הוא אומר, תקום, הפרוטות שלך, ניצחו את כל 10,000 קרקע, עזוב, אתה צוחק עליי, בבקשה, אחרונה, אני לא, זה מספיק, תלמוד עם אותה, לא, אני באתי כדי להלביש אותך, הבאתי בגדים, קיצר, הכל, הבאתי, אני מכיר את המידע שלך, ואת הסוש, הולם המיל, לוקחים אותו, מלבישים אותו, חצים אותו, קטע מלכות, זה לא יודע, מי הולך מזה, כנראה, יש לך זמור אחד, זה אמן, זה שופחת אלי, זה אמן חפו, קיצר, אגב, עם הג'ורה שם, הוא הולך כך מסתובב, והיא קחה, ככה המלך אמר, הוא בא הביתה, הוא גור את הסעוד, בשתיים וחצי צהריים, בארבע היו מוזמן, הוא רוצה לספר לה, כל מה שקרה, ודגב, מקודם כתוב, זרש אשתו, וכל אוהביו, עכשיו כתוב, כל חכמו, היא שומעת מה שקרה, היא אומרת, תיזהר הפעם, היום השני, חכם כבר לא אוהבים, אם ייזהר, תיזהר, אצלהם, אם זה מתחיל, נפול טיפול כי לא תוכל, תחשוב בזה, עד שהוא מדבר איתה, הוא אומר, רק אני הולך להתרחץ, טיפה מהכל מה ששפכו עליה, וזה, הוא אומר, יביא לו את אמן, הוא אומר, כמה מחכה בחוץ, אין זמן עכשיו, אז הוא מגיע, מסריח לפגישה, את אמן, שוב, אני מוסיף קצת צבע, אתם מבינים, את מורדך, אח' וראש הפעם, הוא מזמינה בעשרה לארבע, ואותו בארבע, הוא מורדך, ואח' וראש אומר, היה לך לילה קשה, נכון, גברים כל הזמן חושדים, נכון, את הבצעה עושה זה, אדוני, אני דיפלומטית, מחלקים כשב, ביום הראשון הולכים, אבל היום השני, הוא שלך, המלכי, כי אני לא ארפות להתנשק ולהתחבק, אני לא ארפות לך, אני מספיק, אי אפשר למשוך אותי. היא אומרת, אתה בטוח, כן? ואז היא מתחילה לבכות, היא מבריקה את זה, דף מקומת ביד, היא עמדת בוכה. רוצים להרוג אותי. מי רוצה להרוג אותך? כולם רוצים להרוג אותי. זו דוגמה של מדרש המלאך. היא רוצה להגיד, אתה, רואה, אתה בת המלאך, אתה מציג לי הצגה, וכאן כתוב, שומע מלאך יש בראש. אז איך המדרש אומר? היא רוצה להגיד, איש צער ואויב, בגלל המינים הארוכות, איש צער ואויב, אז המלאך הסית לה. לא צריך להיות המלאך, היא הבינה שאם עכשיו תצביע עליו, זה שתי עריות, גמרנו אליה. אז כנראה הוא, אתה מבין? מלאך זה, חייב, יכול להיות מלאך, אבל הכוונה זה, חל פה איזה שינוי לא רגיל. קפצה. ואז היא אומרת, רוצים להרוג אותי. מי רוצה להרוג אותך? היא מראה לו את הכתב, בבקשה, הנה המכתב. לא ירומן. אז א', אמרתי לך, יכול להיות שבעל פה אמרו עבדים, בכתב, אבל יכול להיות שבכלל לא יודעים כלום. אז הוא אומר, אבל כתוב את כל היהודים, מה הקשר אלייך? הוא אומר, אני יהודיה, למה לא אמרת לי? כי אם הייתי אומר אותך, הייתה הרוג אותי, אנחנו היהודים תמיד פחדים, זה. אתה רצית להרוג את אשתי? אבל המניש לו דיפלומט חדש, הוא אמר, תקשיב, כמו שאתה, אני גם לא ידעתי, מי ידע מזה אסתר? אני אעשה חוץ, אני אעשה אקספצ'ון, אני אעשה זה, רק תן לי לדבר, והכל יהיה בסדר. הכל יהיה בסדר. הוא יודע לדבר, חשבי ראש אמרנו שהוא, הוא אומר, רק צריך לסד את הכל מחדש, אני אספר לך, אני אף פעם לא ידעתי וזה, ואתמול היא דיברה אלייפה, היום, אני צריך לסדר מחדש, את הדברים האלה. חשבי ראש מולבל, הולך בחוץ, לוקח את הנרגילה, הולך חצר גילה, תסדר את הראש, התבלבל לגמרי, א' ההפתעה שהוא לא ידע, לאשתו ואמן, ואתמול, וואו, איזה סדר ראוי, נצא החוצה, הוא מתחיל לסדר לו, מה אני אשאל את מי, מה אני, אני אתחיל להוציא את הסדר, ואז הוא נכנס, ואמן נופל על המטה, שרשתיה רליה. אמן בא אליו, אתה דמוצא האחרון שלי, אתמול, הכל בגללך, תגידי, לא, אני לא אומר, אני כל כך אומר, אני הולך את החור החור, ואני נופל את הפרופים, הוא נופל עליה, בטעות. אבל אז המלך הוא, הוא אומר, תקשיב, אמן, משנה שלי, אתה זוכר שלושה דברים, אמרתי בכתב המינוי? לא סוס, לא תבת, ולא אישה. שלושתם עברת, אתה תבת, גנבת אתמול, ולא ידעתי מה שעשית. אלי איזה שם התוכה, ואתה סוס בלילה. שאלתי אותך שאלה, הסגרת את עצמך, סוס, סוס, מלך, אך גם לכבוש את המלכה מבית. די, יותר מדי. נגזמת. אבל אמן לא נופל על פניו, רק שנייה. אז זה מגיע, ההיסטוריה אומרת, שמי שמסתכל לפני המלך, יש לו חנינה, ולכן מיד שמו עליו את הסק, עם המנחפו. קיצר, אז שמו, הוא אומר, תקשיב, זה הכל קומדיה של טעויות. אם קראתי צ'קספיר, נסדר לך מה שזה, הכל זה נראה ככה, אבל זה אחרת. והמלך עוד פעם מבלבל, הוא אומר, אז יש גורי חדש, קוראים לו חרבונה. זה חרבונה, אתה זוכר בלילה, אתה סעקת והרמון רעד, וסעקת יש, מה היה? יש עמוד, שאם אתה סומך עליו, מי שרוצה תרוד מרדכי, שלך. מי שלא רוצה תרוד מרדכי, שלך.

סיפור המן ומרדכי אני, טוב, אני, החבר'ה של אמן, אתמול ביחד, אנחנו בנינו את העץ, וכולם ידעו, אנחנו חגגנו, את אמן, את מרדכי טולים, על עץ גבוה, אז אתה אמר, אני מהזה. אתה בטוח? יש לי פול הרויד. אתה גם יכול לראות את הזה, אתה יכול לשאול את כולם. עכשיו, איך קורה לזמות תהילון? הוא אפורטוניסט, בהתחלה כתוב חורבן, וא' עכשיו כתוב בה' הוא בהתחלה שייך למפלגת החורבן, עכשיו, עכשיו אני שייך לזה, ואיך שהרוח נוטה, הוא הביא את זה להרן. מה אפורטוניסט עושה, כשעכשיו מחליט לפה, הוא לא אומר עכשיו, אני מזמן הייתי מפלגה שלך, אני על הלתלנה כבר הייתי, אני עכשיו אצל ניק, אני אזמין. הוא כל הזמן רגל פה, רגל שם, אבל ברגע שהרוח נוטה, הוא אומר, אני שלך, זה קיצר, לא משנה, אבל לא משנה, גם החבר'ה הזכולות טוב, על יקר שהביא את האישועה. אמרת, הוא אמר, רוצה להתלות בו אודי חי, אמן. זה יכול לספר לך איזה סיפורים, הוא חשב על אסתר, ורצה את אמן להרוג את כל היהודים. ואמר, לא תנות, די, גמרנו, לקח את הזה, להתלות אותו, שלושה ימים. משהו הוא כתב, ערב פסח, רק שלושה ימים, אבל זה לא נגמר. ההגרות לשנה הבאה. וכתב אשר נכתב, יש שם בית המלך, אין להשיב. מה עושים? זה המדינה של חוק, נגד החוק הקודם. החוק הקודם אמר, שיכולים לעמוד על נפשם, כל הגויים יהיה להרוג אותם. עכשיו מותר לכם לעמוד על נפשם, נס בתוך נס. ושם נפל פחדוי מנה, בקיצור, מותר לכם, למה רוצים גם ביום השני? אומר התרגום השני, זה בית המלך, בית המלך, זה, מי שעדי שם עולה ילד יולק, יש עוד חמש מאות איש, מה אכפת לי חמש מאות איש, מספיק שבעים וחמש אלף איש.

היסטוריה ומצוות עוד דבר, אומר רב גורן, בגלל שהם היו כך מסודרים, השנה לפני כן הם הרשימות, זה והכל מסודר, והכל ב… לקחו את הרשימות שלהם, הכל מסודר, זה כמו הגרמנים, הכל אני יודע בדיוק מה הייתה הרשימות, ניקשו לכל, מי יעשה, מה יעשה, והכל גוברים את זה. וכאן הפרק קיצר. אך הפרשת המשנה מסתיימת? בבית המלאכות, יש שלוש מצוות נסתבו ישר לקשר תמלארץ, למנהות למלך, דבר ראשון פה, ממנה נולד דריאבש, שהוא נותן רשות להמשיך את בית המקדש, הבן של זה, אלפי המדרשים, נותן לבנות בבית המקדש, ונגמר הסיפור. אבל מה זה? שלוש מצוות. המלאק מפריע לבנות, להתחיל אומה, ואחר כך כשאחרו אותו, יצאו עם אל המשכן, והיה הכניסה לארץ. גם בדוד המלך אומר, כשאחרו את המקדש, יצאו עם אל המשכן, ויהיה הכניסה לארץ. גם בדוד המלך אומר, הוא מאסס, והוא לא עושה את זה, לכן מתאחר עד דוד, שהוא כן מקבל מנהלת, ויכול למנות עמדת תחירה, ושלמה כבר. ואז באים, הרי כתוב, אותו לילה של הגג, אז התגלגל, נולד הגג מנהלת העגגי.

הפרעה המלאקית והבנייה ואז עוד פעם הזדמנות. מתחילה שלטון אוטונום בארץ ישראל, אבל יש הפרעה על ידי המלאקים, ורק אחרי שמורידים את המלאק, אפשר נתנת דוד, ונגנות בדוד, וכן בימינו, ככה כותבים, שיש אומה מתכבץ בארץ ישראל, אבל יש מפריעים, פה ושם, עד שלא הורגים את החיה הנאצית, וגם, הרי מחפשים אל הערבים, אפשר להתחיל לבנות מדינה כמו שצריך. קיצור, אז הסיפור שלנו נגמר, ויש מלאק, באמש, הוא גומר את זה עוד יותר יפה. הרי, אנחנו נדבר בשבוע הבא, זה שמחה, אבל איזה עצב יש בפורים, הרי מתבוללים. הרי מתבוללים. הזוהר לא יכול לסבול, שהיא שוכבת עם החש בראש, הזוהר, כל פעם שהוא רצה להיכנס איתה למיטה, החש בראש יכניס לו שדה בדמותה וזה, לא יכול לסבול. זה מה שיצא, התבוללות. ולכן, אני מדבר על השמחה והעצב בפורים שבר הבא, אבל כותב, יש, כשבן נחניה, שרה משקים לפני המלך הארץ, עכשיו עשתה, והוא אומר, הוא רוצה לבקש עכשיו, לבקר את זה, ולבנות את כל הארץ ואת החומות הפרוצים, ברוב היהודים עדיין בשושן ולא נמצאים בארץ ישראל.

אסתר והשפעתה ארץ ישראל, עיר קברות המרותה היא מאוד מאוד עלובה, כתוב, והשגל יושבת אצלו ליסידה. השגל, אשתו, זה שהא שוכב איתה לפרקים. הוא אומר, המלך, השגל זאת אסתר, זה אמא הסכנה. היא נמצאת שם בשביל להגיד, תן להם לבנות, זה בסדר? תהיה נאור זה. היא נמצאת בשביל הצו הזה. תן ליהודים לבנות, זה בסדר, מחמיאה הוא משלנו, לא ימרוד, לא כמו שצריך יהודה בנימין. כך הוא יותר, השגל אומר, זאת אסתר, הוא אומר. היא סגרה את המעגל. זה הסיפור. אז, הלכנו שמה, וזה כולם, זה כתב, את חצי המלכות, בבקשי הכל, כל מה שהבאתי, והכל, הכל, ולא דבר, אבל, זה כתב, זה הכל, אבל אל תבקשי את בית המקדש, כי זה אמרו לי, לא לגעת, ברגע, כשנפתח פה תראו את רשי הזה, הכל כתוב, הסרט בני אמן, ראיתי בסדר עולם, אין לו אסרה שכתבו סתנה לירושלים, כמו שכתוב בספר עזרה, ומלכות החשברות בכלל התמלכות שלו, כתבו סתנה לרושלים, ומה הייתה הסתנה? לבטל העולים מן הגולה, בימי קורש, התחילו לבנות הבית, ולשינו אלה מקוטים, איך דילום? וכשמת קורש, ומלך חשברות, והתנסה אמן, דאג שלא יעסקו אותם שירושלים בבניין, ושלחו בישראל לסרע ורעל, לבטלם, וזה כל הסיפור הזה, וכך זה נגמר, להדים את תואר רב ישראל, בזמן בעיקר. נקודת מבט אחרת, מה? יש כוח, מלך יש לנו כבר היום, יש מנכס, כן? זה בי. אגב, אני לא צם.