**הברכות ליעקב ולאסיו** אמר רב חיסקיה: איך אמינן דמי שמנה הארץ וטל השמיים? אינון ברכאן נטל איסיו לבטר. כמה דעת אמר? הנה מי שמנה הארץ יהיה מושביך ומטל השמיים מעל. כלומר, רב חיסקיה בעצם שואל: למה אתה אומר שהברכות הן רק ליעקב? הרי לכאורה גם אסיו קיבל משמנה הארץ וטל השמיים יהיה מושביך. אמר רבי שמעון: לב הי כהי ולה דה כדה. לא זה כמו זה ולא זה. כמה התפרשן דרגים, כמה דרגות יש בשוני. יעקב כתיב "ויתן לך אלוהים", ובדה כתיב "יהיה". יש פה דיוק מאוד מדויק בכל ההבדל בין הברכות ליעקב ולאסיו. יעקב מתחיל ב"ויתן לך אלוהים", ואצל אסיו כתוב "משמנה הארץ יהיה מושביך ומטל השמיים מעל". זאת אומרת, "יהיה" אומר סוג של יהיה מעצמו, כלומר יהיה במציאו משהו יותר למטה, משהו יותר תחתון. זה לא "ויתן לך אלוהים", ולכן זה כבר הבדל שורשי בכל הדברים. **הבדל בסדר הברכות** ועלה כמובן מתבקש: ביעקב כתיב "מטל השמיים ומשמנה הארץ". כלומר, קודם השמיים ואחר כך הארץ. בסף כתיב הפוך: "משמנה הארץ ומטל השמיים". שמתי לב לזה אף פעם כמו בהרבה דברים שזה ממש אותה ברכה רק הפוך. כן? אצל יעקב "מטל השמיים ומשמנה הארץ", אצל אסיו אותו דבר בדיוק רק הסדר הוא הפוך: "משמנה הארץ ומטל השמיים". זה אומר שהכל מתחיל מהארץ ולכן גם השמיים בעצם שמיים שהם תפופים לארץ ולא באמת שמיים מיליוניים. **המשמעות הרוחנית של הברכות** דה על לב דא אי הו כדא בדא גין אית פרשן כמה וכמה בגין דה בדא די יעקב כתיב בי "ויתן לך אלוהי מטל השמיים". דא תל אילא זה תל עליון שהוא מהצד האלוקי. דה נגיד מאתיקיומין שהוא מגיע מאתיקיומין. מאתיקיומין כידוע דה יקר תל השמיים. השמיים דה לאללה. השמיים באופן כללי זה התפארת אבל התפארת יונקת מאתיקיומין. שאתיקיומין זה בחינה שהיא מעל הקטר זה ממש בחינה מאוד מאוד עליונה מבחינת ההשתלשלות של הדרגות של הפרצופים. וכיוון שכך אז כן ויתן לך אלוהים מטל השמיים שזה מגיע מאתיקיומין תל דה נגיד בדא גד השמיים ומטמן לחקל תפוחים קדישים. אם אתם זוכרים חקל תפוחים קדישים זה תמיד החגת. חגת זה חסד גבורה תפארת. התפוח יש לו לבן אדום וירוק חד גבורה ותפארת זה שלושת הצבעים של התפוחים זה מגביל גם לאבות. אז ממילא זה מגיע מאתיקיומין מגיע ללבב קצוות שהראשונה שבהם זה שלושת העליונות שבהם זה חקל תפוחים קדישים. **הארץ והברכות** ומשמני הארץ הארץ דה ארץ החיים דה לאילה גם כשכתוב ארץ אצל יעקב זה מתחיל מארץ החיים שלמעלה שם זה יורד גם למציאות למטה. וירית לה בארע דה לאילה ובשמיים דה לאילה כל יעקב יורש כן את הארץ העליוני את השמיי העליונים ולהסב בארע דה אחה לתתה ובשמיים דה אחה לתתה. יעקב לאילה לאילה הסב לתתה לתתה כן מתאים קצת לימים האלה יעקב שורשו למעלה למעלה גם הארץ שלו היא בעצם עליונה סב בדיוק אפור גם השמיים שלנו הם בעצם שמיים של אחה שמיים תחתונים הם לא באמת שמיים עליונים ולכן יש דרגות רבות שמפרידות ביניהם. **הקדושה בארץ ישראל** יש לך סופר. עבודה בארץ ישראל. היא עצמה היא עצמה קדושה כן פה כל הדברים. ודאי ודאי זה נכון שכל הדברים הגשמיים הם בעצם הופכים להיות דברים רוחניים שזה הכוונה שרבי מקוצק היה אומר. השם. שמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם לעשות מהם שמיים. היה אומר רבי מקוצק שמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם זה בא וחיבור שמיים שמיים לה' והארץ נתן לבני אדם כדי לעשות אותם שמיים. אז זה פה השורשים. של היכולת לעשות את הדבר הזה. כן. יעקב לאלה וטטא ואיסב לטטא הנה אפרופו מה שדיברנו זה דיוק העניין הזה זאת אומרת יעקב זה לא שהוא רק בשמיים. משפט האחרון היה יעקב לאלה לאלה איסב לטטא לטטא אז זה יכול להתפרש כאילו טוב יעקב הוא איזה משהו רוחני כזה ואיסב הוא אומר לא יעקב הוא לאלה וטטא. הוא מתחיל מהשמיים ולא מגיע לארץ. אסב רק למטה. **ההבדל בין יעקב לאסיו** אף אגב דכתי והיה כאשר תריד הוא פרקת אולו מעל צוורך. מהי דהכה לטטא אבל לאילה לא כלום. זה מאוד מעניין. בחור הרגע אבל באותה פרשה כתוב שאיסב קיבל בברכה שלו והיה כאשר תריד הוא פרקת אולו מעל צוורך. ברגע שחלילה יעקב ירד אז איסב הנצח פרקת אולו מעל צוורך ואיסב יצליח. אומר הזוהר גם כשהוא יצליח זה הכל רק פה בארץ אבל לא למעלה. זאת אומרת למעלה זה תמיד דמיין דכתיב כי חלק השם עמו יעקב חבן החלטו. זאת אומרת השורש של יעקב שהוא בחבן החלטו שהוא קשור לשמיים למעלה זה תמיד נמצא. זה תמיד נשאר. פה בארץ במציאות שלנו יכול להיות מציאות שלפעמים יעקב לא ראוי ואז איסב מצליח. אבל זה לא משהו בעולם הנצח זה לא משהו בעולם המוחלט בעולם השמיים בעולם האמת. **הברכות והעתיד** תחזי בשעתה דשרו לנתלה ברכאן דילהון יעקב ואיסב שהתחילו לקחת את הברכות האלה יעקב ואיסב יעקב נטל חולקי דילהילה ואיסב נטל חולקי לטטא. זה יעקב קיבל את החלק העליון משם הוא ממשיך את הבנייה שלו ואיסב את כל מה שקשור לארץ לארציות. שבאמת איסב כידוע מערה לדבר על זה הרבה גם הרפוק שעל פי המדרשים שבאמת איסב בעולם הזה יש לו זמנים שבהם הא שולט שבהם הוא מצליח. אבל זה רק זמני זה רק בעולם הזה ובסופו של דבר בטווח האמיתי יותר הנצחי יותר אז ברור שאין לו חלק בלמעלה ולכן גם באיזשהו שלב זה ייגמר. **הברכות והעתיד** רבי יוסי ברבי שמעון בן לקוניה אמר לרבי אלעזר כלום שמעת מאביך המילה התקיימו ברכאן דברך יצחק ליעקב ואינון ברכאן ברך יצחק לאסיו התקיימו כולו. אני אין כזה תגיד אולי שמעת משהו מאבא מרב שמעון. איזה הסבר לזה. למה הברכות של. הברכות של. סאב. מתקיימות פיקס. והברכות של יעקב יפה מאוד למעלה לאלעד הדתן לא כל כך קורה כאילו מסובך ההיסטוריה מאוד מסובכת מה קורה. כל אינון ברכאן מתקיימו. וברכאן אחרני. דברך יקוד שבריך הוא ליעקב. אבל מיד יעקב נטל לאלע ואסיו נטיל לטטא. לוותר כד יעקב מלכה משיחה ייטול יעקב לאלע וטטא. ויתאביד אסיו מכולה. ולא יהיה לו חולקה ואכסנה ודוכנה בהמה לא יהיה לו שום חלק ושום ירושה ושום זיכרון ושום דבר בעולם. כמדעת אמר. והיה בית יעקב אש. ובית יוסף להבה. ובית אסיו לקאש. וגינדי יתאביד אסיו מכולה. והראיתי יעקב טרי אלמין. על מדעין ועל מדעתי. זאת אומרת הוא שוב חוזר ואומר תראה. הברכות של יעקב הם בעיקר בלמעלה. הם בעיקר בעולם הנצחי. ולכן גם שם תצפה להתקיימות שלהם. ולכן הוא הולך למלכות המשיח. הוא אומר זה שפה תוך כדי החיים בעולם. אסיו יהיה לו תקופות שבהם הוא ישלוט זה ברור כי הוא קיבל את הלמטה. הוא קיבל את הארציות. ולכן בעולם פה הארצי יש. הברור שגם פה יכול להיות תלוי בעם ישראל. כמה מהר זה יקרה. כמה הוא יקבל. וכמה מהר יהיה העתיד הזה. המשיח הזה. היה יכול להיות כן. טרי אלפין טור. טרי אלפין תורה. טרי אלפין משיח. זה כבר לפני הרבה שנים. זאת אומרת העולם כבר. היה יכול כבר להיות משיח. אבל בסדר זה כבר תלוי באמת. כאשר תריד. אבל כל זה הכל. זה הכל. בסופו של דבר זה חייב להתקיים. ייחוד השם. כמו שהרמחן תמיד כותב. הדבר הזה. גילוי ייחודו. הוא חייב להגיע. ולכן בסופו של דבר. באמת הברכות של יעקב. מתקיימות לגמרי. בצורה מלאה. רק סבלנות. זה דרך ארוכה. זה לוקח זה הרבה שנים. בגלל שיש הרבה כוחות רוחניים. להוציא מהכוח אל הפועל. כוחות עליונים. והוא ירש את העליון. ולכן זה לוקח זמן. וסב ירש פה את הלמטה. ולמטה זה מתקיים. בסופו של דבר. מי זוכר היום את אשור. ואת רומי ואת יוון. וכל אלה בסופו של דבר הם נעלמו. ועם ישראל ממשיך בהיסטוריה. ובאיזה ים נכתיב. באותו זמן שלמלכות המשיע. ועלו משים באר ציון. נשפוט את אר עשיו. והייתה לה' המלוכה. ההוא מלכו דעשיו. דנתל בעי אלמה. יהב ליקוד שבריך בלכודוי. יהב ליקוד שבריך בלכודוי. יהב ליקוד שבריך בלכודוי. כן. זה יחזור כאילו לקדוש ברוך הוא. המלכות שהקדוש ברוך הוא נתן לעשיו פה בעולם הזה. כן. כתוב היה שם למלך לכל הארץ. והיה שם אחד ושמו אחד. זאת אומרת זהו. זה כבר גילוי ייחודו באופן מוחלט. גם מה שהוא נתן שלטון מסוים. כן. לעשיו. לאורך ההיסטוריה. הדבר הזה ייגמר. והכל המלכות תחזור לקדוש ברוך הוא. **ייחוד השם והעתיד** וכי השתה לב אי הוא מלכה מיקוד שבריך הוא. מעכשיו הקדוש ברוך הוא לא אחד אלא אף אגב קדוש איילי, קדוש שריך הוא, לאילה ותתאה היה אבלון לשאר עמין לכל אחד ואחד חולק ואכסנתא בי. אין מה להשתמש בזה. אז הוא עכשיו יגמר. הקדוש ברוך הוא מה הוא לא אחד כל לאורך כל העולם. ברור ש אז הוא אומר. ברור שהשם אחד אבל במשך המציאות פה ההיסטורית הוא נתן לעומות שבעים עומות נתן להם חלק להשתמש חלק של שלטון מסוים. ובהוא זמנע כן? כשאני מדבר על אותו עתיד לבוא. ייטול מכולו מלכותה ותאי דילי כולה. למה? הוא לוקח מהם את מה שהוא נתן להם וכל המלכות תחזור להיות שלו. דכתיב והייתה לה' המלוכה לי בלכודוי. דכתיב היה השם למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד ובנתיים עכשיו בתוך כדי העולם הוא כן נתן להם איזושהי אחיזה ושימוש הדבר הזה נגמר והתקיימו כל הברכות של יעקב באופן באופן מלא כן טוב אולי נעצור פה. גם חלק עוד צריכים אולי לטעום משהו. בכל זאת פאט שחרית כתוב.
