העיקרון של ברכה מאוד משמעותי מהבחינה הזאת שבעצם זה זכאות של הרב קוק על ההשתלמות. כל העולם הזה, העניין שלו הוא כל הזמן להתקדש. הסוד של ברכה, המילה ברכה, ב', ר', כ', זה שתיים, עשרים ומתיים. זאת אומרת, המספר שתיים, כחולות של שתיים, הם תמיד מראות על זה שיש רצון להתקדש, יש רצון להוסיף על מהדבר האחד. הוא הבסיס והשתיים הוא האמירה של ההשתלמות, של ההתקדמות. כל העולם הזה בנוי על העניין הזה של השתלמות ושל כל הזמן של תיקון והתפתחות. לכן זה מתאים מאוד שהעולם יתחיל לברר בעוד ב', כי זה המהות בעצם של כל העולם הזה. אז הגענו לזה שא', זה לא בגלל החיבור של ההור ושם המשיחים. ת' זה כבוד לעמוד כל חברי, אני חושב שצריך ת' כבוד ת' הזה, כי אתה הבינו. עכשיו הוא חוזר לפסוק שאיתו התחיל את הפרשה. הפסוק הוא "כי אתה הבינו, כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו". ת' המבינו הוא גאלנו מעולם שלנו, בגין דהי אלמה בהי דרגה השתכלל ועדברה וברנש בי עדברה ונפק לאלמה. הדרגה הזאת שמדובר עליה, מה זה הדרגה הזאת? העולם הזה נברא בדרגה הזאת שהיא משכללת ומונעת כמו שני מפרשים הסברים. הכוונה היא למלכות. המלכות פה נקראת "כי אתה הבינו".
הבנת המושג "אבינו" איך זה מתחבר למילים "אתה הבינו"? אז יש פה שני דברים מעניינים. אחד, אבינו, לכאורה המלכות היא נקבה, אז איך אתה קורא לאבינו שזה זכר? אבל המלכות היא גם בעצם המשפיעה. המלכות של האצילות היא בעצם זאת שמולידה את כל הדרגות שמתחתיה. מהבחינה הזאת כן יש בבחינה של הרעיון של אבינו זה שזה בעצם היסוד והמקור להכול. אומר אתה הבינו, אז אבא הוא… ממנו הכל יוצא ובאמת יש בחינה כדוד במלכות. זה ממש מעור כשמביא את זה פה בעריכות. יש בחינה כדוד במלכות שהיא באמת בחינת אבינו. אז זה קודם כל המילה הזאת אבינו. והמילה אתה זה יותר קל, זה כבר פגשנו בעבר. את והי, המילה אתה בנויה מאלף ת' והי. את כתוב בכמה מקומות שזה המלכות מבחינה כזאת שזה כאילו מאלף עד ת', זה כולל הכל. המלכות היא כוללת הכל מאלף עד ת' והיא גם ה' אחרונה. את, אתה זה את והי. ההי, ה' אחרונה, זה גם מבחינה של המלכות. לכן כשהפסוק אומר "אתה אבינו" אז הוא עומז למלכות שבמלכות בא נברא העולם. סוף השורה התחתונה היא שהמלכות היא זאת שבורטת העולם והאדם בנש ואיד פלה ונפק לאלמה. כן, האדם שנוצר, האדם הראשון, הוא בעצם נוצר בסופו של דבר מהמלכות.
הבנת הפסוק "כי אברהם לא ידענו" מה זה כי אברהם לא ידענו, כן? אז זה ההמשך של הפסוק. דהא אף על גב דה בי קיום אדאלמה, אף על גב שבאברהם זה קיום העולם ולבנא וכדומה, לא השתדל עלן כמד להשתדל על ישמאל דה אמר לו ישמעאל יחיה לפניך. פה יש דבר מדהים, כאילו למה אברהם לא ידענו למרות שהוא ניכר עמוד החסד והוא זה כי אברהם החסד שלו היה קצת מורכב נקרא לזה ככה בהדינות. הוא התפלל על ישמעאל יותר ממה שהוא התפלל עלינו. מה הכוונה יותר ממה שהוא התפלל עלינו? הכוונה היא שברגע שהוא רצה, כן זה ידוע שם בזוהר יש הרבה, ראינו את זה גם בזמנו בפרשה שם השבועה. הוא רוצה לתקן גם את ישמעאל, הוא מורכב ג עליו, הוא מתפלל גם עליו. כאילו בסוף מרוב האנרגיות שהוא משקיע ויכול בישמעאל ובסוף זה משהו שגורם לאיזשהו חיסרון בהשקעה ובחסד שהוא רוצה לעשות עם עם ישראל. זה בסוף המקור. מרוב שהוא רוצה כאילו חסד, רוצה להתפשט על כל העולם, בסוף זה כאילו אתה לא ידענו, לא מספיק יודע אותנו כי חשוב לך. ואז מבחינת להישען עליו יש פה בעיה. אתה הבינו המלכותי הזה שלנו ואברהם שהוא החסד, זה לא המקום השלם להישען עליו.
הבנת הפסוק "ישראל לא יכירנו" ואז כתוב וישראל לא יכירנו. בגין ישראל זה תפארת, זה יעקב. יעקב, מפרשים פה מביאים יעקב כשהוא ברך את עם ישראל אז הוא השתמש בשם של המלכות. הוא אמר וזאת, התורה אומרת וזאת אשר דיבר אליהם איש כברכתו ברך עולם. זאת זה המלכות. התפארת כשהיא רוצה לברך היא בסוף נעזרת במלכות ולכן זה נקרא שישראל לא יכירנו. בסוף מי שעושה את הדברים זה המלכות. אז החסד זה אברהם, אי אפשר לבנות עליו כי הוא יותר מדי רוצה חסד. התפארת שהיא לכאורה גם כן מרכזית מאוד בכל אביו קצוות אבל גם היא לא יכולה כאילו לבד להביא ברכות אם זה לא יעבור דרך המלכות. וזאת אשר דיבר להם ולכן זה מסביר את הפסוק כי אתה הבינו המלכות היא המקור שלנו. אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו אלא המלכות היא זאת שפועלת את הדברים. אתה השם הבינו, המשך של הפסוק אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו, אתה השם הבינו להאנ קיימה אלן תדיר לברכה ולהשגחה אלן. עוד פעם אתה זה המלכות, אז אתה זה שבאופן ישיר מברך אותנו כאבא תשגח על בנים בכל מה דעית צריך לו. יש פה דבר כתוב ממש מפורש בזוהר שהמלכות היא כמו אבא, אתה הבינו שהוא משגח והוא מברך והוא באמת בסוף מוציא את הדברים מהכוח אל הפועל.
הבנת המושג "גואלינו מעולם שמך" המשך הפסוק גואלינו מעולם שמך דהה, אנט הוא גואל דהה חי, יתקראי המלאך הגואל. המלאך הגואל זה המלכות ובממלק שכתוב גואלינו זה המלכות ודהה, גואלינו מעולם שמך שמך ודאי דאי, תנינן אין מפסיקין בין גאולה לתפילה כמה דה לא מפסיקין בין תפילה של יד לתפילה של ראש דה ביי, למחזי, דה כול אחד דהה הוא כמו אה אז הגואלינו מעולם שמך הוא מביא פה בפירוש שמך זה המלכות זה השם, שם זה המלכות ואין מפסיקין בין גאולה לתפילה זה לא להפסיק בין הגאולה שהיא המלכות לתפילה שהיא היסוד. אסור להפסיק ביניהם כמו שלא מפסיקין בין תפילה של יד לתפילה של ראש. תפילה של יד זה המלכות זה הנמוך יותר, תפילה של ראש זה חלק העליון כל הבקצבות שבאות ידי ביטוי דרך התפירת. אסור להפסיק עכשיו בדיוק קטל לנו שאלה משהו מהתפילים של יד ואז היה אזעקר והלכנו לממד נוצר ברך על התפילים של ראש בגלל ההפסקה. תפילה של יד תפילה של ראש כדור החוזרים הזה מאורחי המלחמה אסור להפסיק ביניהם כי זה בעצם החיבור בין היסוד לבין המלכות כמו ששמחות גאולה לתפילה זה גם כן חיבור בין היסוד לבין המלכות. גאולה זה המלכות זה גאולנו והתפילה זה היסוד. אסור להפסיק בין יסוד למלכות כמו שאסור לשים תפילה של יד לתפילה של ראש. כל זה היא הקדמה למה בכלל הביאו את כל זה פה? כי והעיגל שלהם יהודה יהודה ויוסף זה יסוד ומלכות. יהודה ויוסף זה יסוד ומלכות. ההגשה של יהודה ליוסף הם כאילו הולכים לריב אבל באמת הם הולכם להתחבר. כלומר יש פה בעצם חיבור בין יהודה שהוא המלכות לבין יוסף שהוא היסוד ופה הולך על ידי המאבק הולך להיווצר חיבור. לכן כל הפסוק הזה בעצם אמרנו אתמול רגע מה זה כל הפסוק הזה? כל הפסוק הזה היה כדי להגיד המלכות היא מרכזית היא מקור השפע וכולי ועכשיו הוא מגיע לזה שאחרי שבררנו שהמלכות היא יסוד השפע אבל היא חייבת לקבל את החיבור שלה עם היסוד. חיבור שלה עם היסוד זה איך סמיכות גולה לתפילה וזה תפילה של יד לתפילה של ראש. רבי יצחק עוד קצת כמה דקות. רבי יצחק ורבי יהודה אהבו יתוי לילה אחד ולען ואורייתם. הם ממשיכים עוד משהו לפני שהם יגיעו לחיבור של יהודה ויוסף. יושבו לילה אחד ועסקו בתורה. אמר רבי יצחק לרבי יהודה את נינן דקת ברכות שבריכו אלמה עבד אלמה תתאה כגוונה דאלמה אילה וכולה דה לקבל דה בגין למהווי דה לקבל דה ואיהו יקרי לאילה ולתתא. זאת אומרת הקב"ה ברא את העולם העיון כנגד העולם התחתון. אנחנו מכירים את זה נגיד מירושלים שלמעלה מירושלים שלמטה. בגדול חרשים אומרים זה הבינה והמלכות. זאת אומרת עולם כשאומרים נגיד כתוב מן העולם ועד העולם גם היה לנו כבר בזוהר מן העולם ועד העולם זה מהמלכות עד הבינה. זאת אומרת העולם פה במציאות התחתונה זה המלכות זה בסוף חלק התחתון שהוא מנכז את הכל אליו והמלכות למעלה זה הבינה זה גם החלק התחתון של הג' הראשונות הבינה היא מנכזת את כל היא בסוף מביאה לידי ביטוי את הג' הראשונות ומורידה אותם למטה. אז העולם נברא עולם עליון כנגד עולם תחתון ממש אחד מול השני. מה רבי יהודה זה אומר רבי יצחק לרבי יהודה אחי הוא בדיוק הוא ברא אדם על קולה אדם הוא דכתיב אנוכי עשיתי ארץ ואדם עליה ברתי אנוכי עשיתי ארץ ודאי מה זה ארץ? ארץ תמיד זה המלכות אז אנוכי עשיתי ארץ ודאי הכל העניין זה לברוא את המלכות לברוא את העולם התחתון מהי תמה עשיתי ארץ בגין דה אדם עליה ברתי דהיהו קיום הדאלמה למהווי קולה כל מה שעשיתי ארץ זה בשביל לברוא אדם עליה כמובן שאדם הוא מוציא מהכוח אל הפועל את כל הרעיון הזה שתהיה פה בריאה הבריאה תהיה זה הארץ זה מבחינת המלכות האדם הוא כמובן זה שבפועל זה שבאמת מוציא את הדברים מן הכוח אל הפועל.
הבנת הפסוק "כה אמר האל השם" פתח ואמר כה אמר האל השם בורא השמיים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה העקרא הוא כמוה אבל כה אמר השם כה אמר האל השם בורא השמיים ונוטיהם דקו צ'בריחו לאללה לאללה הכוונה היא בבינה שאומר מי זה האל השם שהוא המקור להכל בורא השמיים השמיים הרי זה התפארת זה אבא קצוות זה השמיים הוא בורא השמיים מי זה? זה הבינה האל השם זה הבינה לאללה זה בינה לתתה זה מלכות אז לאללה לאללה זה הבינה דאי הוא בורא השמיים ועד כנלי תדיר בכל זמנה והוא כל הזמן כתוב בלשון עובה בורא השמיים לא כתוב ברא אלא בורא כתוב תמיד בכל הספרים בתפילות שאנחנו אומרים יוצר אור בורא חושך לא לצער כי הבריאה כל הזמן מתחדשת הבינה כל הזמן מזינה את התפארת שמזינה את היסוד שמזין את המלכות וכל הזמן יש שפע אלוקי עד כנלי תדיר בכל זמנה רוקה הארץ וצאצאיה דא אר הקדישה צרור עד חייה זה המלכות המלכות זה ארץ הקדושה צרור החיים זה החיים בסוף בפועל נותן נשמה לעם עליה הארץ דאי ויהבה נשמה וגומר זאת אומרת עד עכשיו דיברנו על האצילות זה מתחיל מהבינה דרך אביו קצבות עובר למלכות ומהמלכות היא משפיעה שמות כבר להביע לעולמות למטה ולכן פה ספוק אדם בעצם מתאר את כל את כל ההשתדשלות את כל המהלך האל השם שמורה בשמיים ונותן רוקע הארץ וצאצאיה זה המלכות והיא נותנת נשמה לעם עליה ורוח לעורכים בה זאת אומרת המלכות היא נותנת נשמה לכל הבחינות שמתחתיה זה רבי יצחק עוד משפט אחד דבר קשור דבר קשור כולם יהיו לילה דעה מתאמן נפקא נשמתא לחיי לאי ארץ ואי ארץ נקטא נשמתא למאה ולכולה הוא בעצם מסכם את כל מה שנאמר לפני הארץ המלכות מקבלת מלמעלה ואז היא נותנת נשמות לכולם וגין דעאו נאר דנאי פיק ונפיק אי או יאי ואי אין נשמתאים לאי ארץ ואי נקטא נאו ואווה לכולם אז המלכות מקבלת מי היסוד שהוא מושך את השפע מהבחינות העליונות הוא משפיע למלכות והיא המלכות נקטלון לוקחת אותם ואהבה לכולם היא לוקחת הנשמות ובעצם מורידה אותם פה למלכות מורידה אותם למציאות לעולם שלנו. כן, טוב.
