כך הזה ואיגש אליו, נמצא בעמוד כחוף למדה. כך הזה ואיגש אליו, תקוותא בעלמה, להתאחדה דה בדה, למאבי כולה חד. בגין, ויהודה היו מלך, ויוסף מלך, התקריבו דה בדה, והתאחידו דה בדה. לא זוכר אולי אפילו ראינו את זה אתמול, שבאיגש אליו יהודה זה חיבור, זה נראה כאילו הם הולכים להתווכח, אבל באמת בעומק הולך פה חיבור בין היסוד לבין המלכות. רבי יהודה פתח ואמר, כי הנה המלאכים נועדו. כן פסוק בתהילים ממחט, מזמור של יום שני, כי הנה המלאכים נועדו, דה יהודה ויוסף. בגין, דת רביו מלכים, והתקריבו דה בדה, להתווכח דת רביו כחדה. הם מתקרבים בשביל להתווכח, זה קצת סותר כביכול, אבל זה באמת לא סותר. בגין, דה יהודה התערב בי בבין ימין, והווערב לגבי דאבוי בי בעי אמה ובעלמה דעתי. והוא הרי אמר לאבא שלו, אנוכי ערבנו, מידי תבקשנו, אם בעולם הזה, בעולם הבא.
התחייבות יהודה ועל דא התקריב כמידה יוסף להתווכח חי מי על עסקה דה בין ימין. הוא לוקח אחריות, ערבות, ומתקרב ליוסף על מנת להגן על בין ימין. דלה למה ובנידוי בעל אלמה, ובעלמה דעתי. זאת אומרת, אם בן ימין יישאר אצל יוסף, אז יהודה הולך להיות בנידוי בעולם הזה, בעולם הבא. הוא לא עומד בהבטחה שלו ליעקב. כמה דעת אמר, אנוכי ערבנו, מידי תבקשנו, אם לא אביא אותי ולך, והיא תכתיב לפניך, וחטאתי להביא כל הימים. בעי אלמה ובעלמה דעתי. ועל דע, כי הנה המלאכים נועדו, עברו יחדיו. התרגיזו ככה דע, והתרגיזו דע בדע בגיני דה בין ימין. אז הם מתחברים ביחד, התרגזו ביחד, עברו יחדיו. הם נועדים כמו שניים שהולכים להתרגז לאחד על השני. כאשר באמת בעומק, כל אחד יש לו, בא ממקום טוב, בא ממקום של להגן על בין ימין. הו רוצה כביכול את בין ימין אצלו, הוא רוצה לבדוק את יהודה. יהודה בא עם הערבות, ומזה נוצר בסופו של דבר חיבור גדול. מה כתיב? כן תמהו, נבהלו ונחפזו. לכל אינו דאבו תמן. לכלו שאר שבטים דאבו תמן. כל השבטים שהיו שם, כולם נבהלו מהמפגש הזה שיש בין יהודה ליוסף. נבהלו, נחפזו, תמהו, כלומר הם עומדים כאיו בצד כולם. מול שני המלאכים האלה שהולכים פה להתווכח ולהתקרב. חיל כיולדה וגין דאבו דחנים לקטלה ולהתקטלה. כמו יולדת שהיא פוחדת, חס וחלילה, סעת סכנה, נמצאת על המשבר. אז חיל כיולדה הם פחדו כמו יולדת שפוחדת שהיא תמות.
הסוד של האמונה פה רק מוסיפים, הם פחדו להרוג ולהארק. כל אחד פה, יש במדרשים, כשיולדה מגיעה, הוא אומר ליוסף, אני יכול גם לבוא בכוח, אני מדבר איתך יפה, אבל אני גם… זה מלך, שלו כוח, זה שלו כוח, והם פוחדים, כביכול הולכים עד הסוף. גם למסור את הנפש בעצמם, אולי למות, וגם לפגוע בשם. כאילו להרוג את השני, וכולה בגיני דיבי ימי. והיוסף הזדבן בגיני דיהודה. מי השם במחירת יוסף? יהודה. יהודה, כידוע, אמר להם, כבר שמו לו, הוא אמר להם, למה להרוג אותו? חזאי לרי אומרים, היה יכול להציל אותו לגמרי. אז בעצם כל המחירה של יוסף זה בגללו של יהודה, והתאביד מאבוי. יהודה הוא בעצמו חשב שהוא לא יכול להגיע לה, שהם יעזבו אותו. הוא חשב שהוא במזל שאם הוא יגיד להם, תרדו מזה, אז הוא יפסיד את הכל. אבל חזאי לא אומרים ככה. חזאי אומרים, אין המלאכה נקראת, אלא השם גומרה. התחלת, שמו לך, אתה מלך, היית יכול ללכת עד הסוף. כך חזאי אומרים. את השיקוש שלך אני מבין בפרנפליינג של המציאות. אבל ההסתכלות של חזאי היא שהיה לו עוצמה גדולה של הנהגה, והם כן היו שומעים לו על כל פנים. ככה גם פה בזוהר. ואשתה התערב בבנימין ודחיל דלי התאביד. הוא פוחד על עצמו שהוא לא יובד. הוא איבד את יוסף, עכשיו הו צריך לדאוג לעצמו שהוא לא יאבד פה מהעולם הזה ומהעולם הבאים. זהו, עכשיו הוא כאילו מה שנקרא במאבק של החיים שלו. או שהוא מחזיר את בנימין וזה, או שהוא גמר. הוא גמר את הסיפור שלו. ובגין כך, והיגש אליו יהודה. דבר אחר, כי הנה המלאכים נועדו דא, יהודה ויוסף. דיסדמנו להתווכח דא עם דא. להתווכח תרווי הוא ככה דא. בגין יהוד אבימלך ויוסף אבימלך. ותרווי הוא את הוא ככה דא. להתווכח דא עם דא, דא על בנימין ודא על בנימין.
החיבור בין היסוד למלכות כן, שוב, הזכרנו את זה אתמול, שאנחנו לא מבינים לפעמים את החזרות. כי זה יכול להיות שהן נראות מאוד מאוד דומות. אז בזרץ השם שהשם יעיר עינינו להעמיק יותר ומה בדיוק יתחדש בכל דבר. אבל כל פעמים, שוב, אותו עיקרון. הם באים להתווכח, הם באים לממש ככה, כל אחד הולך עד הסוף. בנימין נמצא את של יוסף. עכשיו הוא מחזיר אותו בעצם למשפחת רחל, למקום שלו. ויהודה עכשיו באה להחזיר אותו לאבא שלו. כי הנה המלאכים, אמר רבי יהודה, רזה דה מאמנותה אחה. יש פה סוד גדול של אמונה בפסוק הזה. דאה, כד וראותה איש תקח, אשר עולה רצון וכישורה התאטר כחדה, כל הכישורים, כל החיבורים, הכל עובד כמו שצריך, יש רצון. מה עם נוקבין? ואז כל המערכת נקרא לזה עובדת. כדי נטרין על מי מתקשרן כחדה, והזדמנן כחדה. אז שני העולמים, שאומרים זה בצורה פשוטה, זה היסוד והמלכות. זה סתם מה שקורה פה עם יוסף ויהודה. אז שני הכוחות האלה, היסוד והמלכות, הם מתחברים ביחד. דאה, להבטח האוצרה. היסוד, הוא פותח את האוצר. זאת אומרת, הוא המשפיע. הוא הזה שבעצם נותן שפע לאוצר. ודאה, המלכות, ללקטא ולמכנש וגבי. מה התפקיד של המלכות? ללקוט ולהכניס אליו. זאת אומרת, תמיד אנחנו יודעים, המלכות אין לה מעצמה כלום. היא כלי הכיבול. כדי שהשפע ייכנס אליה. זאת אומרת, היסוד הוא המשפיע. להבטח עליה. הוא פותח את האוצר. הוא בעצם משפיע על האוצר. והמלכות מקבלת. וכשהם עובדים ביחד, אז לפי הדרשה הזאת, כי הנה המלאכים. כבר בכלל כאילו כביכול עזבנו בכלל את יהודה ויוסף. אנחנו מדברים באמת עכשיו רק על הספירות. על היסוד והמלכות. הם שני מלאכים.
העולמות העליונים והתחתונים הזכרנו לעצמו שהיסוד הוא גם מבחינת מלך. כי התפארת בעצם זה אנטין. זה הזכר. זו המלכות של הזכר. והיא יוצאת אל הפועל דרך היסוד. והמלכות כפשוטה. היא מלכות הנוקבה. וכדי… כי הנה המלאכים נועדו. טריין אל מין קדישין. אלמה אילאה. ואלמה טטא. כן, שני העולמות מתחברים ביחד. העולם העליון והעולם התחתון. לגבי העולם העליון והעולם התחתון. יש כדאי שאומרים שזה הבינה. והמלכות. או התפארת והמלכות. והיסוד בסוף הוא זה שמוציא אותם מהכוח אל הפועל. אבל פה רואים כאילו… הפסקה הקודמת היא מדברת על הוויכוח. מדברת כאילו על הניגוד שש בין יוסף ליהודה. בין היסוד למלכות. וכדאי שכבר אומר, כשיש רצון נמצאה. והכישור נמצא. השני העולמות מתחברים אחד עם השני. וזה מה שקורה גם בסוף עם יהודה ויוסף. הכל הולך, כל הוויכוח הוא בסוף כדי למצוא את הנקודה. כל אחד אצל השני שאפשר יהיה להתחבר. לא סתם מתחברים. אלא מתחברים אחרי שבאמת מוצאים את הדרך הנכונה. והאמיתית להתחבר. וזה מה שהכל הולך כמובן לקראת זה. יש פה איזה סוד כאילו. שנים מדברים על דואגים לבין ימין. דואגים כאילו לבית המקדש. שבין ימין נזכה. אבל הם חושבים שהם בוויכוח. אבל בעצם שניהם. שניהם רוצים את טובת בין ימין. כל אחד מהכיוון שלו. בעומק זה באמת דברים יותר גדולים. אבל כן. עברו יחדיו. מה זה הביטוי הזה? מה זה הדמילה? דקד מתחברן כחדה. כדי עברו יחדיו. בגין דקול חיובין דה אלמה. לא התעברן להתקפיה. עד דה מתחברן כחדה. כי דקטיב. ועובר על פשע. ועל דעה. עברו יחדיו. עבר עינון חובין והתקפרו. בגין דעה כדי. כלאן פי נעירין. וכל חובין התעברו.
עובר על פשע עכשיו. הזוהר הולך לכיוון נוסף. מה זה עברו? המילה שהכי מזכירה את זה. זה מה שהוא מביא פה. ועובר על פשע. בעיון הזה. עברו זה בעצם הדרך. איך לתקן. איך לגרום לזה שהדינים. עובר על פשע. זה פלילים למידת הרחמים. שהיא תתגבר על מידת הדין. ולא יתייחסו לפשע. הדינים לא יתגברו. זה מה שקורה פה. מתי עברו. כאשר הם יחדיו. אם אתה מסתכל רק על שני המילים האלה. אז זה ממש. זה ממש עולה מתוך הדברים. עברו. מתי עובר על פשע. מתי הדינים יעברו. מתי הרוגז הזה יעבור. כשהם יחדיו. כל אחד רוצה פה באמת את הטוב. רוצה פה. כמובן ביסוד והמלכות זה ברור. כן זה בספירות. אבל גם פה יהודה ויוסף. בסוף הם רוצים את האמת. הם רוצים את הטוב. הם רוצים לדאוג לבין ימין. הם רוצים לתקן דברים. יוסף רוצה לתקן את יהודה. הם רוצים לתקן את דברים. הם באים בשם הדבר. המחבר הפנימי. אז הדינים יעברו. הרוגז הזה. כן בהתחלה שם כתוב. נבלו. נחפשו. זה דינים. באו להתווכח. אבל באמת זה בא לעשות שלום. ולכן זה מעביר את הדינים. כל חיוב ודעה על מה. לא התעברן. כל הדינים בעולם. מתי הם עוברים? כשיש אחדות. אם יש אחדות. אז כל הדינים עוברים. אם יש הקפדות. אם יש מתאחיד. גם פה היה ויכוח. זה לא אומר לא להתווכח. זה לא אומר שאין לך דעות. שאין לך דברים. אבל המגמה היא שם שמיים. אז כל הדינים עוברים. אם זה חליל הדברים ברמה לא כזאת.
