אינון שיטין נשמין ודאי שיטין נשמין אינון דחיים בין לאלה בין לתתא. ומכאן ולהלאה איקא שיטין נשמין אחרני דאיהו כולה מסיטרא דמותא. כלומר, מה שרבי אלעזר מחדש, זה שני דברים. דבר ראשון, דבר מעניין להעמיק בו. עד עכשיו ראינו שצריך 60 חסר 1, זאת אומרת 59. אם עושים את הנשימה 60, זה כבר מכניס כביכול לאיזשהו עולם לא טוב. רבי אלעזר אומר שיש 60 נשימות בצד של הקדושה, וכנגד זה יש 60 נשימות הפוכות שהן לא טובות בסיטרא אחרא. זאת אומרת, יש מחלוקת האם ה-60 כלול ב-60 או לא. האם הנשימה ה-60 היא כבר שלילית, קשורה לצדדים הלא טובים, או שיש 60 נשימות של חיים.
מספר 60 בקבלה לפי רבי אלעזר, יש עניין במספר 60 דווקא, לא 59. שיש 60 נשימות, וכנגד זה יש 60 נשימות אחרות מצד השני. דרגה דמותא עליו על השישים נשימות אחרות, והיא כמו דורמיטה, התרדמה. כל השישים האלה יש בהם טעם של מיטה. המושג דורמיטה הוא מוכר מאוד בהריזה על אלפורים. יש לימוד מפורסם של הסבר של האר"י על כל מה שקרה שם על אלפורים, והעניין של דורמיטה מופיע שם חזק. זה תרדמה, זה הגלות מה שקרה שם עם היהודים בפני אחשוורוש. ואז הייתה איזו התעוררות גדולה שנסירה. דורמיטה זה גם סוג שנסירה, הם נרדמים בעצם בתרדמה. הרי חווה נסירה מהאדם בשינה. קיצור, זה המקור בזוהר פה בהקשר שלנו של השישים נשימות. ובגין כך, דוד מלכה ולא בסיטרא דמותא. רבי אלעזר לשיטתו, אז דוד המלך ישן שישים נשימות דווקא. יש עניין בשישים נשימות ולא היה יושן יותר. עכשיו פה המפרשים אומרים דבר מעניין. לחורה, מה הבעיה? הבעיה היא לישון לא לישון יותר משישים נשימות. אז מה הבעיה לישון שישים נשימות, להתעורר, לישון עוד פעם שישים נשימות, להתעורר, אבל לא לישון רצוף יותר משישים נשימות. פה מודגש שדוד המלך היה ישן שישים נשימות, ומכאן ולהלאה לא נעים כלל. הוא לא ישן בכלל אחרי השישים נשימות הללו. הרש"י מסביר שלפי מה שרבי אלעזר הסביר זה יותר מובן, כי כאילו ברגע שאתה עושה את זה פעם שנייה אתה נופל לשישים נשימות האחרות של הסיטרא השנייה.
שישים נשימות ודוד המלך לכן עד עכשיו אמרנו לחורה השישים נשימות חסר אחת. אוקיי, בסדר, אז מה הבעיה? הוא אמר לא, אחרי שאתה עושה את זה פעם אחת, אתה עושה את זה עוד פעם, ואתה נופל כבר לצד השני. ולכן הדגש פה בגין כך אמר רבי אלעזר שהוא ישן שישים נשימות דווקא שישים, אבל אחרי זה לא היה ישן בכלל כי הוא חלילה יתוויקולו והשתדלו בהורייתה והתחברו יחד. עד עכשיו הוא מצטרף אליהם רבי אלעזר והם מתחילים ביחד נושא חדש. פתח רבי אלעזר ואמר: השם אלוקי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. ת הזה, דוד מלכה הווה קם בפלגות לילה כמובן. לא נושא חדש לגמרי, הוא כוונה פסוק חדש בהקשר והמשך של אותו הקשר של חצות הלילה. דוד מלכה הווה קם בפלגות לילה והשתדל בהורייתה בשירין ותושבחן לחדוות למלכה ומטרוניתה. לשירות ותשבחות לשמחת המלך והמלכה, זה עמקים ונוקווה לשמחת הייחוד הזה שיש בין העולמות. ודא הווה חדווה דה מאמנותה וערה. זה השמחה של האמונה בארץ. כשיש את הדבר הזה יש שפע גדול לארץ ולמלכות. בגין דהאי היו שבחה דה מאמנותה דה איתך זה בערה. השבח הזה כשהוא נעשה בחצות הלילה כמו שצריך, הוא גורם לשפע גדול שרואים אותו בארץ. דה איתך זה בערה ועל אלה פתחי בחדווה שירתה כמה מלאכים עילאים וכמה זינים וכמה שבחים בלילה בכל סטרית. כלומר, למעלה בעולמות העליונים המלאכים הם משבחים באופן קבוע. זה העבודה שלהם ויש להם כמו בתחילת מסכת ברכות יש להם משמרות ובכל משמרת יש זה והם שרים את השירה שלהם בלילה.
שבח בלילה והשפעתו ביום מה החידוש? החידוש הוא שזה קורה פה בארץ. וכהנה לתתה בערה, כאן למטה בארץ, וזה משבח לקבוש בריך הוא בערה בלילה. שמשבח קבוש בריך הוא בארץ בלילה בחצות, שזה הזמן המתאים לאותו איחוד שיש בין העולמות. כל מלאכים ששרים למעלה ברגע שיש את הדבר הזה למטה ובסוף הלמטה זה העיקר. ברגע שזה התעורבות של בני אדם אצל המלאכים זה דבר קבוע, זה לא חידוש, זה לא איזה מאמץ נקרא לזה, זה לא איזה עניין. אבל פה בעולם זה כמובן התעוררות ומאמץ שעושים הנבראים. ברגע שיש את השיבוח הזה אז כל המלאכים מוצרים מקשיבים לזה. דאי תושבחת אי הוא בשלימות לסלכה יקרית בקבוש בריך הוא זה בשלימות להעלות את הכבודו של הקבוש בריך הוא מתתה מלמטה ולזמר בחדווה דייחודה ולזמר בשמחה של הייחוד הה בין העולמות. תח אזי דוד מלכה כתב: השם אלוהי ישועתי וגומר. השם אלוהי ישועתי אי מתי אי הוא ישועתי והוא יומא דא קדמית תושבחת בלילה לגבך כדי אי הוא ישועתי ביממה. בעצם צריך לקרוא את הפסוק הזה ככה: השם עריך פסוק הפסוק השם אלוהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. בעצם אומר אזור צריך לקרוא את הפסוק ככה: מתי השם אלוהי ישועתי ביום? ביום מתרחשים הדברים. דוד המלך נלחם, דוד המלך פועל. מתי השם אלוהי ישועתי ביום? צעקתי בלילה נגדך. ביום שבלילה לפניו צעקתי נגדך הכוונה היא אמרתי את השירו ואת התשבחו ועשיתי את כל הדברים האלה. ביום הזה יש לי שפע גדול, יש לי ברכה גדולה בארץ כמו שאמר הזוהר לפני כן שברגע שעושים את זה פה מלמטה זה מושך על הארץ שפע מאוד גדול. השפע הזה רואים אותו ביום, הוא לא שעכשיו רק באותו רגע שיש את התשבחות האלה אז יורד לעולם איזה שפע, אלא העיקר של השפע הזה מתי מרגישים אותו ביום, בזמן של הערה, בזמן של הארץ, בזמן של המלכות של הפעילות שיש חיים, יש מלחמות ויש ברכה כתוצאה מתחזית. תחזית דהה בלילה מן דה משבח למראה ותשבחת דהוריית כדי ייתקף ותקיפו ביממה בסיטרה דהמינה. ברגע שהוא משבח בלילה בשביל שרוב תשבחו בלילה אז ביום הוא מקבל חוזק של הימין מהצד של הימין. דהה חוט אחד נפקה מסיטרה דהמינה וכדי יתמשך עלי ויתקפה. ועדה אמר השם אלוהי ישועתי יום צעקתי בלילה נגדך. מה זה החוט הזה? החוט הזה כמובן מזכיר את הגמרא: כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום. חסד זה ימינה, כן? אז הזוהר אומר את זה במושגים שלו. חוט אחד נפקה מסיטרה דהמינה, זאת אומרת זה הצד של הימין, זה הצד של החסד, יוצא חוץ של חסד, דהיינו שפע גדול של השפעה שהוא נמשך ומתחזק במי שסכולה עוסק בתורה בלילה. בעצם בגלל המאמץ הזה, בגלל ההתעוררות הזאת של ההתערות הדלתתה שהייתה בלילה, זה מושך את השפע. השפע מגיע בזמן של היום, שזה זמן של החסד, זמן של הור, זמן של החסד והזמן שהחיים יש בהם את ההתרחשויות. אז מגיע התוצאה של הפעילות שלה וזהו מה שהוא אמר: השם אל ישועתי יום היום צעקתי בלילה נגדך וביום הזה בלילה לפניו צעקתי ביום הזה יהיה השם יהיה ישועתי, כלומר הישועת תגיע, החסד יגיע ביום הזה.
