אמר רבי יהודה: זקאין אינון צדיקאיה, דקורבה ילהון אי הושלמה בעלמה. הקרבה ביניהם היא עושה שלום בעולם. חכמים מרבים שלום בעולם, דווקא בגלל הפעמים הייחודיות שיש לכל אחד מהם והדעות שיש לכל אחד מהם. כשמצליחים לעשות את זה בשלום, זה מוסיף שלום אמיתי בעולם, לא של ויתור. בגין דיידי ליחד הייחודה ומקרוי קורבה להשגה השלמה בעלמה. יודעים ליחד את הייחוד ולעשות את הקירוב, ייחוד הכוונה מישור חיבור וקירוב להרבות שלום בעולם. דעי יוסף ויהודה, עד לא יתקריבו די עמדה לאו השלמה, כיוון די יתקריבו יוסף ויהודה כחדה, כדי להשגה השלמה בעלמה, וכידו התווסף לאלה ותתה. יש שמחה גדולה בעולמות גם העליונים, גם התחתונים, כתוצאה מהחיבור הזה. לפני כן היה חיסרון, היה מתח, היה ריחוק. כמד קורבה די יהודה ויוסף וכולו שבטין, השתכחו כחדה בי ביוסף. והוא קורבה, השגה השלמה בעלמה, כמד הוא קימנה, לכתיב, והגש אליו יהודה. כמובן זה לא רק יהודה, אלא למעשה כל השבטים מתחברים עם יוסף. ולפני כן הם היו רחוקים, היה ביניהם מחלוקת, ועכשיו יש קרבה ושלום.
פיזור נתינה וצדקה רבי חיה פתח ואמר: פיזר נתן לאביונים, צדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד. זה פסוק בתהילים. תח הזה. קבלו א' ושם, וש מתפרשת לכמה הצדדים מנהון צדיקיה ומנהון רשיעיה מנהון טיפשין ומנהון חכימן וכולו התקיימו בעלמה עתירין ומסכינים וכולו בגין למיזקי אילין באילין למיזקי צדיקיה עם רשיעיה למיזקי חכימין עם טיפשין למיזקי עתירין, כן, עשירים עם מסכינים. בגין כך זך היברנש לחי אלמה והתקשר באילנה דחיי ולא עוד אלא דעת צדקה, דעו אביד, קיים לאלמין, דכתיב את צדקתו, עומדת לעד. יש יסוד מאוד חשוב ומעניין: המבנה של העולם הוא מבנה של מורכבות. יש סוגים שונים והחידוש הכי גדול שיש פה זה שכולם צריכים את כולם. כולו בגין למיזקי אילין באילין צריכים לזכות אלה מאלה. זה דבר מדהים לשני הכיוונים. הדבר הכי פשוט זה השירים והעניים. אנחנו מכירים מחזל, חזל אומרים שיותר ממה שהעשיר עושה עם העני, זה מזכה את העשיר לתת לו. אבל יותר מזה, העני גם עושה עם העשיר כי הוא מוציא אותו מהכוח אל הפועל.
צדיקים ורשעים הדבר המעניין פה זה הדברים האחרים, כמו צדיקים ורשעים. אתה אומר מה איך הם מקבלים אחד מהשני, אבל גם פה קודם כל הצדיקים כמו שיש מסכנים בגשמיות יש גם מסכנים ברוחניות. יש בחזל ביקורת על צדיקים שלא מיכו. יש סוגיה בשבת שם בדף נונהי על יחזקאל, פסוקים שאומר שם על המלאך לפגוע גם בצדיקים, למה? כי הם לא מיכו. כלומר, הם בעצמם היו באמת צדיקים אבל הם ראו את הרשעים ולא לקחו אחיות עליהם. זה שיש רשעים זה מחייב את הצדיקים לקחת אחריות גם עליהם. זה שוב קצת אותו עיקרון שגם מבחינה רוחנית זה לא אומר טוב אני ברוך השם זכיתי וזה. אתה מסתכל גם מסביב ואומר רגע אם אחרים לא, אז אני צריך לראות מה אני עושה כדי להוכיח אותם, לקרב אותם, לא משנה מה. במילא זה מזכה את הצדיק. הצדיק שהוא לוקח אחריות על הרשע, זה מרומם גם אותו שהוא לא נשאר בקופסא שלו אלא הוא לוקח אחריות. זה גם הזכיר לי פסקה של הרב קוק בהורות התחייה שמתחילה: כשם שאי אפשר לעולם בלי רשעים. כלומר, רשעים זה חלק מהעולם. יש להם איזה תפקיד, יש להם כוחות מסוימים שרק הם מוציאים אותם מהכוח אל הפועל. הרב מתאר שבסוף השמרים שוקעים בתחתית של החבית והיין עולה למעלה. דהיינו, בסוף באמת הדברים הטובים הם מזדקקים, אבל יש להם בתחתית את החיות הזאת שבעצם את זה הרשעים מביאים. אחרת הצדיקים היו נסגרים.
חכמה וטיפשת גם טיפש וחכם זה מעניין. בצורה פשוטה פרשים אומרים שהחכם ניכר מתוך הטיפש. איך אתה יודע שהוא חכם? אתה רואה דברים הפוכים אז אתה מבין שיש פה משהו אחר. חשבתי על פסוק במשלי, הרב יש לו פסקה באורות הקודש: יקר מחוכמה ומכבוד שכלות מעט. הרב אומר שבלי זה יש גם זה מזכיר גם את הפסקה באורות הקודש על האינטליגנציה והאמון. האמון זה לא בדיוק הטיפשות, אבל יש את האנשים החכמים ויש את האנשים הפשוטים שהם נגיד בבחינת טיפשים. הרב אומר שהם חייבים אחד את השני. הפשוטים יש לפעמים איזה אינסטינקטים בריאים, איזה מין משהו פשוט כזה שהחכמים צריכים. החכמים צריכים את הפשטות או התמימות של הפשוטים כדי להרים אותם לגבהים יותר. מצד שני, גם הפשוטים נותנים משהו שהחכמים בלי האנשים האלה היו חסרים. כהלת אומר: אל תצדיק הרבה ואל תחכם יותר. זה מה שבעצם כהלת אומר. אם כן, כל זה הוא הביא במרכאות על הדרך של הפסוק הזה של פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. ברגע שהוא נותן לאחרים, זה מה שהוא אומר איך אדם זוכה לחיי האלמה. צדקתו עומדת לעד. מה יגרום לו באמת שצדקתו עומדת לעד זה שהוא ייתן לאחרים. אם הוא בתוך עצמו, אז הוא באמת נשאר בגבול של הפרטי, בגבול של הווה, בגבול של המצומצם. ולכן זה לא משהו שהולך לעד, זה לא משהו שהולך לנצח. ברגע שהוא נותן לאחרים, הנתינה לאחרים היא בעצם פותחת אותו לעולם, פותחת אותו לנצח, לכלל. במילא זה מה שהוא אומר איך ברנש זוכה לחיי האלמה, זה נקשר בעץ החיים, באילנה דה חיי. זה שהוא עושה צדקה ואז צדקתו עומדת לעד, זה קיים לעולם. צדקתו עומדת לעד, פיזר נתן לאביונים.
היסוד והמלכות רבי אלעזר אמר: כת ברכות שבריך הוא האלמה קיים לי על סמך אחד וצדיק שמי. פרשים אומרים שרבי אלעזר הוא באיזשהו מקום כאילו קצת חולק על הדעה הקודמת. הדעה הקודמת אמרה שהעולם כאילו בוי על כמה זינין. הוא מדגיש את זה על הצדיק שזה היסוד. כת ברכות שבריך הוא האלמה קיים לי על סמך אחד, זה עומד על עמוד אחד וזה נקרא צדיק שזה היסוד. והי צדיק אי הוא קיום הדאלמה ודא אי הוא דא אשכי וזן לקולה. כמובן זה ודאי רומז ליוסף, בגלל זה הביאו את כל הפסוק הזה פה. אבל היסוד הוא מושך את כל השפע מלמעלה ודכתיב ונער יוצא מעדן להשקוט את הגן ומשם ייפרד והיה לה ארבעה ראשים. הנער שיוצא מעדן ראינו בזמנו הרבה פעמים שיש בחינה כזאת של הבינה שהיא מושכת מהחוכמה מהקטר ולהשקוט את הגן. אבל באמת בסוף הנער שמשקה זה היסוד. בסוף הנער שהקצה של הנער שבסוף משקה זה היסוד. מה שהוא משם ייפרד מה הוא ייפרד אלא ההוא מזונה ומשקיה דא הוא נער נטיל גינטה קולה הוא משקה את כל הגן ולוותר התבדר ההוא משקיה לדלת סיטרין דה אלמה. פרשים אומרים שפה הכוונה למלכות שהיא משקה כבר את כל העולמות שמתחת. זאת אומת היסוד נותן למלכות, זה הגן, הגן זה המקום קיבול הכלי קיבול שמקבל את השפע מהיסוד מהנער ואז משם זה נכנס לעולם הפירוד, העולמות ביה זה עולמות הפירוד. ולכן זה משם ייפרד וכמה היינו דה מצפן להצ'קיה ולהצ'אנה מתאמן יש ציפייה גדולה לקבל את המזון הזה כמדעת אמר איני חול אליך יסברו ואתה נותן להם את אוכלם ביתו. בגין כך פיזר נתן לה עוויונים דה צדיק זה היסוד צדקתו עומדת לעד דה כנסת ישראל זה המלכות. כנסת ישראל תמיד זה המלכות. בגין כך היא קיימה ברזא דישלם, היא נמצאת בסוד של השלמות בקיום השלם. רשע יראה וחס דה מלכות עובדי עבודה זרה מה עומד מול זה. עכשיו גם אפשר להבין את הפסוק בשלמותו: פיזר נתן לה עוויונים צדקתו עומדת לעד הפסוק הבא אחריו רשע יראה וחס. כלומר, בניגוד למלכות שהיא מקבלת מהיסוד והיא משקה משם לכל העולמות של הפירוד, אבל העולמות החיוביים, לעומת זה יש את הרשע. רשע זה המלכות של עובדי עבודה זרה, שם זה הפירוד שהוא בלי חיבור למקור לשורש ולכן רשע יראה וחס.
