טוב, אנחנו הגענו לתחילת העניין של מלכות שמיים. היא נמצאת בבית המקדש, כמו שכתוב בזוהר: "תחת זה מלכות שמיים אי היא בי מקדשה". המלכות נמצאת בבית המקדש, וזה קשור למה שראינו, שפיזר נתן להביונים. היסוד מעביר למלכות, והמלכות מעבירה את השפע לעולמות. המלכות היא המקום שמקבל את השפע ומעביר אותו. בית המקדש מקיים את כל המסכנים, כלומר כל מי שזקוק לשפע. זה נמצא בתוך המציאות של המקדש והשכינה. צדיק, שהוא גבי צדקה, זן את כולם, כמו שכתוב "פיזר נתן להביונים". לכן, גבי צדקה מקבל את השכר של כולם. זה מזכיר את הגמרא בסוגיות של צדקה, שהגדול המעשה יותר מהעושה. גבי צדקה יכול להיות שהוא לא נותן בעצמו, אבל הוא גורם לכולם לתת, ולכן השכר שלו כנגד כולם. גבי צדקה זה היסוד, כמובן. צדק זה מלכות וצדקה זה היסוד. היסוד מרכז את כל השפע ומעביר למלכות, והמלכות מפזרת את זה.
מפגש היסוד והמלכות אנחנו עוברים לדרשה על הפסוק "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו". כתוב "והקרא הוציאו כל איש מעליי". כל אלה שהולכים לקבל שפע מהיסוד, מיוסף, ולא עמד איש איתו, אלא רק כנסת ישראל, שהיא המלכות. הפסוק "למען אחי ורעי" אומר שהמפגש הוא בין הקב"ה לכנסת ישראל, ואין מקום לאחרים. יוסף, שהוא היסוד, נפגש עם כנסת ישראל, ואין מקום לכוחות אחרים. יש רגעים שבהם המפגש הוא נטו בין הקב"ה לכנסת ישראל. ביום השמיני, שמחת תורה, זה הזמן שבו הקב"ה בחיבור אחד עם ישראל. כל סוכות יש חיבור לעומות העולם, אבל יש רגעים שבהם צריך למצות את הנקודה הפנימית של החיבור. זה רמוז במפגש של יוסף ואחיו, שאין מקום לאחרים. רבי ייסע פתח קרא בזמנה, כשקב"ה יקים את כנסת ישראל מאפרה. יש פסוק בישעיהו שמתאר את הקב"ה מקים את כנסת ישראל מהגלות. זה מזכיר את דברי רב חרלף על הגאולה, כשהאומות שונות את ישראל. זה מעודד להבין שכנסת ישראל צריכה להבין שאין לה על מי לסמוך אלא על עצמה. זהו הרגע של המפגש בין הקב"ה לכנסת ישראל.
הורדת השפע רבי חזקיה פתח ואמר שיר המעלות: "אליך נסעתי את עיניי היושבי בשמיים". יש קושי בפסוקים, אחד מהם בלשון עבר והשני בלשון עתיד. ההבדל הוא אם מדובר לפני שהשפע ירד או אחרי שכבר ירד. הפסוק "עשה עיניי אל הערים" מדבר על הורדת השפע, והערים הם האבות, שהם המקור של השפע. הפסוק "אליך נסעתי את עיניי" מדבר על השפע שכבר ירד למלכות. הפסוק הראשון מדבר על השפע שכבר ירד, והפסוק השני על הורדת השפע. השפע מגיע מהחגת למלכות, ומשם הוא ממשיך לעולמות. דוד המלך אומר "נשאתי את עיניי", כלומר כבר הורדתי את השפע, ועכשיו הוא ממשיך להשפיע למטה. היושבי בשמיים, שכל החוזק של המלכות ירד משמיים. זה ההבדל בין שני הפסוקים הללו. נעצור כאן ונמשיך מאוחר יותר.
