תח הזה מכתיב, רכב אש וסוסי אש. איפה אנחנו נמצאים פה? בגומר לה כדי התפשט גופה מן רוחה והסתלק דלה כשאר אורח בני אלמה והשתאר מלאך הקדישה כשאר קדישי עליונים ועבד שליחותה באלמה. והוקמוע דניסין ואבית, קבר באלמה על ידי את אבידה. ועכשיו זה המשך: מי הוא אליהו? מה זה הסיפור הזה של אליהו הנביא? אז כמו שראינו, מלאך המוות לא יכול לשלוט עליו. זאת אומרת, הוא בעצמו מבין, מרגיש, רואה שהוא בעצם יש לו איזה מין חיים אחרים, חיים יותר נצחיים, והוא הולך בעצם לברר לעצמו את החיים האלה.
מהות החיים הנצחיים הזוהר בעצם אומר: אז מה באמת קורה פה? התפשט גוף מן רוחה, הגוף מסתלק מהנשמה מהרוח ואז הוא נשאר בעצם רק רוח, וזה כמו מלאך. עכשיו מלאך זה שליח, כן? זה גם בהגדרה יצירה רוחנית כזאת, אבל זה גם שליח. הניסים זה לא שאנחנו עושים בעולם, הם בעצם אליהו הנביא. למעשה, הוא שליח להבאת דברים רוחניים, בין היתר כדוגמת ניסים להביא אותם להוריד אותם פה לעולם. מעניין שיש מקום, אני אברר את זה קצת. יש רמב"ן על התורה על הפסוק "וחי בהם". בפשט הפסוק יש רמב"ן מאוד מיוחד שאומר שיש ארבע סוגי חיים. מה זה חיים? "וחי בהם" יש ארבע סוגי חיים והוא מגדיר אותם: הראשון זה חיים פשוטים, אחר כך זה חיים בשביל שכר בעולם הזה ובעולם הבא, אחר כך זה חיים טבעיים בעולם הזה בקדושה, ויש מדרגה רביעית שזה חנוך ואליהו. זה בעצם הדוגמה למדרגה הזאת שהם חיים לעד בגופם ובנפשם.
אליהו הנביא וחנוך במאזור הזה קצת קשה לי כי פה כתוב שהגוף התנתק מהרוח ולכאורה זה נראה יותר כי בסוף היה על בסערה השמיים ועכשיו הוא בעצם בשמיים. אני חושב שהסיבה שהרמב"ן כותב את זה ז בגלל שבאמת אליהו מגיע לברית מילה, הוא עושה שליחות, אז כביכול גם הגוף שלו קיים. אולי צריך להגיד שזה גוף אבל לא כמו הגוף שלנו, אולי כמו הגוף של המלאכים. זאת אומרת שזה מין יצירה יותר זקה, אבל רוצה לומר שיש לו עוד קשר לעולם הזה. אני רואה לי שבעיקר מה שהרמב"ן שם רוצה לומר זה שאליהו, כל האנשים מתים, צדיקים, הנשמה שלהם זה לא בעולם הזה יותר. אבל אליהו מעניין שהוא גם מזכיר את חנוך. חנוך לכאורה הוא לא יודע משהו על זה שהוא חוזר לפה לפעמים. כן כתוב "ואיננו כי לקח אותו אלוהים", זאת אומרת לא הייתה מיטה רגילה. זה כמו ביד על רכב אש לסש מזה מבין הרמב"ן.
הקנאה של אליהו אז כנראה בגלל החזרה הזאת פה לעולם הזה אין שום מקום גם בגופו ממשיך לחיות. הכל פנים כך בזוהר ותח אז מה כתיב וישאל את נפשו וקדמיתה וילך אל נפשו כמה דעית מר בקיומה. זאת אומרת באמת היה שלב לפני כן שהוא כתב וישאל את נפשו מות שזה כאילו הרגיל הוא ישאל. כמו שראינו את זה מלכות זה הנוקבה וזה והוא ישאל את נפשו למות זאת אומרת מרוב צער מרוב איסורים. אבל אחר כך שכתוב וילך אל נפשו אז כמו דעית מר בקיומה כמו שלמדנו פה זה משהו אחר פה הוא רוצה לקיים את רוחו פה זה הפוך מייאוש כלומר הוא לא ישאל את נפשו למות אלא זה הוא ישאל אל נפשו לברר את נפשו שהיא נפש מוחנית מיוחדת והוא הולך לברר את זה זה משהו בכיומה. ואחר את נפשו למות אילנה דבי שריה מותה ותמן איד גלי אלי קודשא בריך הוא כי מה דכתיב צא ועמדת בהר כן אז מתגלה אליו קודשא בריך הוא. כן אומר את נפשו למות הכוונה אלי אילן דבי שריה מותה לאת שבו שורה עמיתה כי הוא מתכוון למות ושם מתגלה אליו קודשא בריך הוא כמו שכתוב צא ועמדת בהר. ואז מה נאמר לו מה כתיב בתראה לא באש השם ואחר האש כל דממה דקה דהו אתר ממה עד כולה דמיני נפקין כל נהורין המקום השקט הזה כל דממה דקה זה בעצם המקום הכי עמוק כי דווקא השקט לעמים הוא בעצם המקור להכול ממנו יוצאים כל ההוראות.
