פתיחה לחכמת הקבלה | השוואת צורה עם הבורא, אחדות ושינוי | ר' אילן שמואל

שלום לכולם, אנחנו בשיעור מספר 4. נעשה חזרה קצרה על מה שלמדנו עד היום ונתקדם עוד קצת. אם יש לכם שאלות, כמובן שנענה עליהן ביחד. התחלנו ללמוד את "תלמוד עשר ספירות" עם הפירוש של אור פנימי של בעל הסולם על עץ החיים של האר"י הקדוש. למדנו על המציאות שהייתה לפני שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים. היה אור עליון פשוט, ממלא כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי בבחינת אוויר ריקני וחלל. הכל היה אור אחד פשוט, שהוא בהשוואה אחת, והוא הנקרא אור אינסוף.

המציאות של האינסוף אנחנו רוצים להבין איך התחילה המציאות הזאת שאנחנו חיים בה. איך התחיל מה? פתאום הבורא החליט לברוא את העולם? מה היה לפני כן? הבורא היה שלם ולא היה חסר לו כלום. אנחנו הולכים ללמוד איך השתלשלו העולמות מהאינסוף עד המציאות שלנו עכשיו, שלב אחרי שלב. אנחנו מדברים פה על מציאות רוחנית לגמרי, מעבר לזמן ומקום. התחלנו מה שנקרא עצמותו יתברך, שאין לנו שום השגה שם. כל המציאות שאנחנו מתחילים לדבר ממנה זה מהאינסוף. באינסוף היה לנו בית המשכות של יש מיש ויש מאין. יש מיש זה המשכה של האור, ויש מאין זה הרצון, שזה בעצם מה שהבורא ברא. הבורא רוצה להיטיב לנברא, אז הוא ברא רצון שיקבל את ההטבה הזאת.

המשכות האור והרצון המציאות של האינסוף מורכבת משתיים: יש לנו את היש, ההמשכה, ויש מאין שזה הרצון. האור יבוא על הרצון להשפיע, והיש מאין יבוא על הרצון לקבל אור חוכמה. דיברנו על שתי האורות האלה, אור חסדים ואור חוכמה. אור חסדים יבוא על הרצון להשפיע, אור חוכמה יבוא על הרצון לקבל. האור זה שפע, תענוג שבא לנו מהבורא. כשיש לי חיסרון ואני מקבל מילוי לחיסרון, אני מרגיש תענוג. הבורא ברא בנו את הרצון, את החיסרון הזה. במציאות שהייתה באינסוף, היה רצון אבל לא היה הרגש לחיסרון. האור אינסוף היה ממלא את כל המציאות, ולא היה שום מקום פנוי.

סיבת הבריאה סיבת הבריאה הייתה לגלות שמותיו וכנאויהו של הבורא. הבורא פועל בצורה מטרתית, לא מתוך חיסרון. הוא שלם בכל שלימויות וברא את הנברא כדי להיטיב איתו. זה רצון מטרתי, לא רצון סיבתי. הבורא לא פועל מתוך חיסרון אלא מתוך רצון להיטיב. המלכות, שהיא הרצון לקבל, היא החומר שנברא באינסוף. החומר הזה מורכב מחוכמה, בינה, תפארת ומלכות. יש לנו רצון לקבל, ואנחנו צריכים לתת לו צורה נכונה, צורה שבה נשפיע. התפקיד שלנו הוא להחזיר את ה' ל-ו', להחזיר את המלכות לתפארת. נמשיך לקרוא את האות השנייה, אות ב'. סיבת הבריאה הייתה כדי לגלות שמות הרשם. הבורא פועל בצורה מטרתית, ואין לו חיסרון שמחייב אותו לפעו. הטוב רוצה להיטיב, והבורא ברא את הנברא כדי להיטיב איתו. זה לא שאני, הבורא בחר בעמו ישראל פעם אחת. זה כל רגע ורגע בוחר בנו. גם אנחנו הבחירה שלנו, להיות יהודי, אנחנו בוחרים זה כל רגע ורגע. אנחנו לא שמים לב לזה. לא יודעים, אנחנו לא רואים כל יום, אנחנו רואים, בוחר בעמו ישראל בעבר, אנחנו כל יום. זה ברית, זה יסוד, אנחנו נראה, נגיע לזה. כן, יש גם יסוד, למרות שברית זכות הברית לא טעמה, אבל זה הבורא בחר בנו, בוחר בנו, לא מפת, שום סיבה, כדי להיות טבעי לברם, זה בסדר, שאלות טובות, אבל זה התשובה, כי אנחנו לא יכולים לשאול בעצמותו. זה שאלות שאין לנו, למה אין לנו שאול בעצמותו, כי אין לנו חיסרון. אי אפשר, אי אפשר להגדיר את עצמותו. נכון. כל מה שאין לנו, זה אחד החוקים שאמרנו פה על הסולם, כל מה שנדעו, לא נגדירו בשם. הבורא, אנחנו תופסים שהבורא הוא טוב. זה מה שאנחנו אומרים, הבורא טוב, זה להיטיב לנברא. אז מה זה טוב? משפיע, אור. משפיע לנברא. מישהו שקבל את ההטבה הזאת, ברא אותך, כדי שקבל את ההטבה הזאת. יש לך הרבה כסף, אתה רוצה לתת לי מישהו, אז מה אתה עושה? להגדיר אותו כאור, להגדיר אותו כטוב, להגדיר אותו כמשהו. להגדיר אותו כטוב, זו ההגדרה שלנו. את מי הבורא? אנחנו רואים שהקב"ה בוחר, יש הרבה מצבים, אנחנו נשמע אותו, אין סוף, אנחנו ננרף, אתה שיר את זה. בסדר, שאלה? אפשר להתקדם גם עם השאלה הזאת שיש לך, מי הבורא? אנחנו כרגע תופסים שהבורא הוא הטוב המוחלט. זה הבורא, מבחינתנו, הטוב המוחלט. ולמה בראת לנברא? הסיבה הראשונית הייתה כדי לגלות שותיו וכינויו. וכאשר עלה ברצונו הפשוט, אז אמרנו כבר, מה זה רצונו הפשוט? זה אור וכלי, בלי שום פרש ביניהם. לברוא העולמות ולהציל הנאצלים, זו הייתה הסיבה כדי לגלות שמותיו, להוציא לאור שלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת הייתה סיבת בריאת העולמות. אני אומר עד פעם, הסיבה, זה לא מצד חיסרון, זה כמו שאנחנו אומרים, סיבה ומסובב, סיבה ומסובב, זה הסיבה שברא הייתה את העולמות. שמותיו וכינויו זה בעצם להתאים לנברא. זה מה שאנחנו תופסים כדי להתאים לנברא.

אין העדר ברוחניות עכשיו יש דבר מאוד חשוב, שאנחנו נדע ברוחניות, אמרנו, זה אחד החוקים שלמדנו בהתחלה, אין העדר ברוחני. חוק, אין העדר ברוחני. כשאני אומר שיש לי צורה חדשה, זה לא אומר שהצורה הקודמת נעלמת. למשל, כמו בשבתות, שאנחנו אומרים בשבת, עולים לזעיר אנפין, אחר כך עולים לאבא ואמא, ואחר כך עולים לאריך ואתיק, זה לא אומר שאם אנחנו שם, אז אנחנו פה, אנחנו עכשיו. גם פה וגם פה, ברוחניות. כמו אמרנו, כמו הדוגמה שהבאנו ב… אני מעביר לכם את הידע, מעביר לך ידע, הידע עכשיו גם אצלך וגם אצלי. הוא לא נהדר ממני. זה אין העדר ברוחניה. ברוחניות, התנועה היא גם שם וגם פה. התנועה היא נמצאת. עכשיו, זה הבדל בין סיבה לסימן. זה סיבה, שאנחנו אומרים שהבורא הוא סיבת הסיבות, כמו שאומר אליהו בפתיחה בפתח אליהו, הבורא הוא סיבת הסיבות אילת… זאת אומרת שהסיבה חייבת להיות במסובב כל הזמן. זאת אומרת, הבורא, הסיבה שהוא בראת אני, חייבת להיות כל הזמן בתוצאה. אם אני לוקח את הסיבה, אז התוצאה נעלמת, היא לא תהיה. לכן הבורא, לא שהוא ברא את העולם ונעלם. הוא כל רגע ורגע מקיים את העולם. הסיבה נמצאת כל רגע ורגע במציאות תחשבית שלנו. כי אם חז ושלום נגיד שהסיבה לא קיימת, הבורא ברא את העולם כמו שרוצים חלק להגיד, דעות כאלה שהבורא ברא את העולם ונסתלק. אנחנו לא, אנחנו אומרים שהבורא הסיבה היא קיימת, הסיבה הוא מסובב. הסיבה נמצאת במסובב. אם זה נברא, הבורא נמצא בנברא. כי אם הבורא לא נמצא, אז הסיבה לא קיימת. הסיבה לא יכולה להיות שהתוצאה תהיה בלי הסיבה. בגשמיות אני יכול להיות. נתן לך את הכוס, אני לא חייב להיות. לא יכול להיות. הבורא חייב להיות כל הזמן בסיבה, הסיבות. הסיבה שזה כי יש מאין, זה לא יש מיש. זה כמו נגר שעכשיו בנה משהו ואז הוא לא צריך להמשיך. הוא לא צריך, נכון. בגשמיות אין לך משהו, אני לא חייב. אבל ברוחניות, אני חייב, הסיבה חייבת להיות. סימן זה לא ככה. סימן למשל, אני אומר, אני אכנס לזה, אבל כשאני אומר לך למשל, יש לי שלט לבאר שבע. שלט כתוב, שלט ימינה באר שבע. זה רק סימן מראה לי באר שבע, נכון? אני עכשיו פה אני ימינה, אני לא חייב את השלט, אני יכול לזרוק את השלט, אני כבר יודע ימינה. סיבה חייבת להיות לך בתוצאה כל הזמן. אני לוקח כאילו את הסיבה איתי כל הזמן. אם הסיבה לא תהיה, לכן הבורא הוא מקיים מבחינתנו את העולמות כל רגע ורגע. לא יכול להיות מציאות בלי בורא. גם אם אני לא מרגיש אותו. אבל הוא קיים. זה שאני לא מרגיש אותו, זה לא אומר שהוא לא קיים. הוא קיים כל רגע ורגע. כל רגע ורגע, הקב"ה מקיים את מציאות העולמות. השבוע זה דבר מטורף. אני לא מרגיש אותו אז מה? זה לא אומר. אני לא רואה מה הסיפור שם. אבל כן, אז בוא נראה למטה. אז אמרנו, כאשר עליו ירצונו הפשוט לברוא העולמות ולהציל הנאצלים ולהוציא לאור השלמות פעולותיו ושמותיו וכינויו, אשר זאת הייתה סיבת בריאת העולמות.

רצון באינסוף נראה עוד, יש לנו למד למטה. אין לי תמוהה. אתם רואים עוד למד למטה בעור פנימי? איך נבחן רצון באינסוף הגבוה מכל? אולי זה איך השם שלך? יוחאי. לא יודעת מה שפה בעל הסולם נוגע למה. איך אפשר להגיד רצון באינסוף? עד כדי לומר עלה ברצונו הפשוט. כן, עלה בשפת הקבלה זה עלה מלשון הזדקך לא לעלות במדרגות, אלא עלה מלשון הזדקך. מה זה אומר? הזדקך ברצונו, זה הרצון הלך והזדקך. הרצון הוא מתאבע ומזדקך. זה אנחנו נראה שהרצון שלנו כשיש לי רצון או אוביות חזק, כשאני משתוקק, מרגיש חזק את עצמי אז זה אוביות חזקה. וכאשר אני מזקך את הרצון, הרצון הולך ומזדקך, כשיש לי רצון יותר זך, יותר קרוב מהציל. שאני יותר מרגיש את הציל במציאות? במציאות? שאני למשל, אני רוצה לאכול, אם אני רוצה לאכול כי אני רעב, אז יש לי אוביות, אבל אני יכול לזקך את הרצון, לאכול ולברך תשעים ולברך, לא לאכול בסוף המצווה, לזקך את ה… זה מה שאומר רבי חנניה בן הקשה, אומר רצה הקב"ה לא להגיד קדש. לזקות את ישראל מה זה לזקות? לזקך את הרצון שנקרא ישר כל, שיהיה רצון שלנו, לכן המצוות, בעצם התפקיד של המצוות, לזקך את הרצון שלנו שהוא יש… איך? אמרת קודם שלא צריך להגיד רצה יש לי גמר. נכון אנחנו נתפוס נבין שהמילה רצה אצל המעציל זה לא רצון סיבתי, זה רצון מטרתי, כדי לעתיד ולברעב, אז מה הוא נתן לנו תורם מצוות כדי שנזקך את הרצון למה צריך לזקך את הרצון? למה זקך אותו? כדי אנחנו נרד, כדי שייקבל את ההטבה אנחנו נבין באינסוף הרצון להם זה קיבל את כל האור אינסוף יצאנו מהאינסוף יצאנו לנפרדות ונבין אחר כך, אני אומר לך, נבין את התנועה איזה תנועה קרתה שם, למה יצאנו לנפרדות מה היה רע? היה טוב שם, קיבלנו את כל האור, כמו הוא בא ממימו מה חסר לו שם? למה הוא חסר שירצה לצאת? מה חסר לו בבית השני מה שרצה לצאת? זה הייתה מצוות באינסוף זה הייתה מצוות באינסוף באינסוף הייתה מצוות שהאור היה עוטף אותנו לא היה שם שום חיסרון לא מצוות מושלמת יצאנו לנפרדות ועכשיו אנחנו צריכים לחזור חזרה לשם, אבל נבין את התנועה הזאת שקרתה אז עכשיו התורה ומצוות שאנחנו מקיימים לזקח את הרצן שלנו הרצון שלנו, שיהיה רצון שהוא יהיה מזוקח כדי שנקבל את ההטבה, נראה, נלמד את זה נראה את הצורה הזאת להשוור את הצורה של הבורא כלים שלומים יכולים לקבל את ההטבה כי אחרי כרגע מה שאנחנו לומדים שהבורא לקח את האור וגנזו לו צדיקים למה גנזו אותו? למה לא נותנת? תיתן לי אותו כי אם הוא ייתן לי אותו ואני לא מוכן אני אשבר זה אור עצום האדם הראשון לקח את האור הזה נשבר, ירד לתחתית העולם העשייה הבורא אמר לו, מכל עץ הגן תאכל מעץ הדעת אל תאכל זה אור עצום, זה אור של גמר תיקון אבל הוא נגע בזה, אחר מעץ הדעת זה אור של אור של מטרת הבריאה, זה אור חזק מאוד והוא נשבר, אז מה עשה הקב"ה? הסתיר את האור כדי שנפעל, נבנה כלים טובים נבנה כלים ראויים כלים של אמונה, כלים של אהבת השם ואז באים, יתפשט האור זה מה שאנחנו לומדים בעצם זה כל התכלית של תורם ומצוות למה הם קיימים תורם ומצוות? מה סתם, משגע אותנו כל בוקר להניח תפילין? מה אנחנו עושים? כושרים יצמון, משימה עושים ציצית חם, משימה למה? מה הבורא סתם מתהלל לנו חד ושלום? אין לה היפך הוא רוצה לזכוך אותנו לזכך אותנו, המצוות באים לזכך את הרצון שלנו כדי שנהיה אירועים לקבל את ההטבה השלמה של לשמוע נברנו זה הייתה המציאות שהייתה באינסוף יצאנו באינסוף, אנחנו רוצים עכשיו אז זה אומר, כל אחד מאיתנו היה באינסוף פעם כולם היו באינסוף, היינו באינסוף יצאנו לנפרדות, עכשיו צריכים לחזור חזרה כמו בל ואישה, באינסוף היו ביחד ירדו למציאות הזאת עכשיו מחפשים אחד את השני צריכים להתחבר חזרה זה הייתה המציאות באינסוף, הייתה שלימות אז זה אומר, בהנסונה המליט מועך נבחן רצון באינסוף הגבוה מכל רעיון עד כדי לומר עליו ברצונה פשוט וכולי כי תבין זה עם מה שנתבער להם שבהכרח נמצא בכל נאצל רצון לקבל את שפרו של המעצים, זאת אומרת הבורא טבע בכל נאצל, מי זה הנאצלים? זה אנחנו, כן? אנחנו נאצלים עכשיו פה אבל מדובר באמצעות רוחנית שהיא עוד לא הייתה גשמיות זה מה שהבורא ברא זה רצון היא גשמיות רוחניות זאת אומרת יש טבע בהכרח בכל נאצל רצון לקבל את שפרו מהמעצים כדי שנקבל את הטבע הזאת אין שם מטב, אלא שבאינסוף ברוך הוא רצון פשוט בסוד הוא ושמו אחד הבין? הוא ושמו אחד, דוגמטרי הרצון הבין את זה? כמו שנאמר בפרקת הרבי אלעזר וכן בדברי הרב לקמן כי האור שבאינסוף מכונה הוא והרצון לקבל שבאינסוף מכונה שמו זה הוא, זה הרצון ושמו שזה האור הם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כל שהוא ביניהם זה הייתה המציאות באינסוף שההוא ושמו אחד, זה מה שיהיה גם לעתיד לבוא, יהיה שם אחד ושמו אחד אבל באינסוף היה הוא ושמו אחד שמו זה הרצון שמו זה דוגמטרי הרצון והאור הם היו ביחד כרוכים, הייתה שם אחדות שלמה זה הייתה מציאות שאנחנו מדברים עליה ששמה היה, מבחינת הביקוח שהיה בית המשכות יש מיש ויש מיין שמה נברא הרצון לקבל את ההטבה, באינסוף משם אנחנו מתחילים לדבר ההטבה עם המצוות אחר כך הם יבואו נראה, נאמר הייתה השתלשילות ואז למה אנחנו מקיים את המצוות, כדי לזקח את הרצון שלנו כדי שנקבל את ההטבה שהייתה שהבוראי רוצה להיטיב לנבריו אומנם על אדמות הפירוד והאחדות האמורים כאן, אל הפירוד והאחדות שבמושגים הגשמיים הנפרדים התנועה, זה עוד פעם נותן לנו פה אומר, אל תתבלבל, לא מדובר פה בגשמיות כי בגשמיות, אני מפריד, זה מפריד אני הפרדתי אותם אבל ברוחניות מה מחבר אותם נראה ברוחניות שמחבר אותנו זה הצורה בגשמיות בגשמיות אנחנו נפרדים, אבל הצורה יכול להיות ששני גופים נפרדים, הצורה תחבר אותנו ביחד שאם יש לנו פה כולנו יושבים בכיתה יש לנו צורה אחת משותפת אנחנו מתחברים בצורה כל אחד יישאר כאישיות בני עצמה כגוף, אבל אנחנו עם הבורא התברח שהבורא הוא כל כול לא רצון להשפיע ואני רק רצון לקבל אז איך אני אדבק בו אז אני צריך להשוות את הצורה שלי לצורה של הבורא זה השוות הצורה זה החיבור ברוחניות אז איך אני משווה את הצורה שלי לבור זה כי אני חושב שהצורה כמו שאמרנו החומר זה הרצון הצורה של הרצון צריכה להיות כמו הצורה זה מה שחזן אמרו לנו לדווקא בו איך אפשר לדבוק בו הרי לא יהיה שוכלהו אני מדבר בדרכיו אז תגיד דבר בדרכיו למה דווקא בו הדבק אומר בעל הסטנדמטי ברוחניות זה הצורה זה הדבק ברוחניות שיש לי אותה צורה כמו של הבורא התברח אפשר לראות את זה גם במציאות הזאת למשל חול שחקני מכבי תל אביב כל אחד בא למקום אחר סתם דוגמא פתאום יש ביניהם אחווה אחדות מה מחבר ביניהם? הצורה יש צורה שמחברת ביניהם כל אחד יהיה במקום אחר כמו אתם פה בשיעור מה מחבר אתכם? כולכם שיעור הלב כולם באותה שיבה זה משהו שהוא מר כמו דגל אבל כל אחד יש עוד נפרדת אבל יש משהו שמחבר אותם מה מחבר אותם ביניהם למראה? זה הצורה מה זאת צורה? מה זאת צורה? אולי זה הצורה מה זאת צורה? צורה זה דבר פיזי רוחני איך צורה רוחנית? חלק ממכבי תל אביב כמשל יש לנו צורה שרוצים משהו משותף הצורה שלך כולנו יש לנו את הצורה שרוצים משהו משותף הצורה מחברת אותנו הצורה שלו היא להשפיע הצורה הצורה שאני רוצה לתת לרצון כמו למשל אני רוצה לשתות אז אני עכשיו רוצה לשתות איזה צורה אני מלביש לרצון הזה? האם בגלל שאני צמא? או כדי לברך? אז זו הצורה מה זה הכוונה? זה הכוונה כן, נכון אבל הצורה צריכה להיות בענות להשפיע זו הצורה של הבורת זה מה שנותן לנו את השוואת הצורה נראה מה היה פה אכן הוא אומר כי האור שבאנסוף מכונה הוא והרצון לקבל שבאנסוף מכונה שמו והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה נראה מה הייתה המציאות שם כי למה? אנ רק אגע בזה קצת אבל לא ניכנס לזה, כי מה היה בענסוף בעצם? הבורר בר את הרצון הרצון רק רצה הוא קיבל את האור והבורר רק נתן לא הייתה שוואת הצורה ביניהם לא הייתה שוואת הצורה הבורר נתן את האור והרצון קיבל את כל האור אז הוא קיבל והבורר נתן לא הייתה שוואת הצורה אבל הייתה שם אחדות זה המציאות שהייתה בענסוף הייתה אחדות זה מה שאכן הוא אומר פה שהייתה שמה והרצון שבאנסוף מכונה שמו והם שניהם בסוד האחדות הפשוטה שאין פירוד כלשהו ביניהם בין האור לכלי לא היה פירוד אומנם על לדמות הפירוד האחדות האמורים כאן אל הפירוד והאחדות שבמושגים הגשמיים הנפרדים על דרך התנועה ברחוק מקום ביקירו מקום כי המהות הרוחנית אינה תופסת מקום כל עיקר כאן עודה אומנם תדע שהפירוד ברוחניים אינו נעשה זולת על ידי מקרה שינוי הצורה זה מה שאומר פה על ידי הצורה זה מרחיק אותי או מקרב אותי אם הצורה שלי שונה מהורא אז אני מתרחק מה זה רצון אוביות אם הרצון שלי מה שמאנסוף זה רק אני רק הפרטיות שלי רק עצמי אז הרצון הזה שונה מהבורא כי מה הרצון שלי זה רק להשפיע אז הצרה שלי שונה מהצורה של הבורא אז אני מתרחק ממנו אבל אם אני מדמה צורתי לבורא אז אני מתקרב אליו זה מעשה חי כרבוך הרצון שלי מזדקך ככל שהצורה שלי יותר קרובה לבורא אני מזדקך את הרצון שלי כן הסגולה של התורה ומצוות של לימוד התורה של מומדים שקיים תורה ומצוות הסגולה של זה לזקך את הרצון זה הפלא לכן ברתי רצון לקבל אמרתי גם את התורה שהיא תזקך את הרצון הזה אבל באמצעות שהייתה באנסוף זה היה שם האחדות כי עוד לא הייתה שם השוואת הצורה אומנם תדע שהפירוט ברוחניות אינו נעשה זולת על ידי מקרה שינוי הצורה בלבד באופן שאם דבר רוחני אחד קונה לו צורה נוספת המשונה מאותה הצורה שיש לו הנה יצא לו הדבר רוחני ההוא במחינת אחד לשתי בחינות. יש פה עכשיו שני צורות: יש צורה ועוד צורה. זה מה שהפריד. אבל אם יש לי אותה צורה, זה נותן לנו השוואה המתרחקות זו מזו על פי ההופכיות שיש באותן בית הצורות. כמו למשל שני בית הפכים, גבר ואישה. אז יש לי בית הפכים עצומים, אבל במה הם יכולים להתחבר? רק בצורה. בצורה הם יכולים להתחבר. אם יש לנו שניים כמו זכו, שכינה ביניהם. איך הם זוכים? על ידי צורה אחת. שמה היא? לעשות נחת רוח, לעשות רצון השם. אז הצורה שלי והצורה של האישה או של שני חברים, מה מאחד אותנו? יש לנו אותה צורה של בית מדרש של לימוד התורה, זה מה שמאחד אותנו. אבל כל אחד עומד לפני עצמו. אין לי עניין לחבר את הגופים, הגופים צריכים להיות נפרדים, אבל בצורה אנחנו זה השוואת צורה ברוחניות. הנה יצא הדבר הרוחני ההוא מבחינת אחד לשתי בחינות נבדלות המתרחקות זו מזו על פי ההופכיות שיש באותן בית צורות. כמו שהמעויות הגשמיות מתרחקות ומתחברות זו מזו ברחוק מקום וכירוב מקום, כן מעויות הרוחניות מובדלות ומתרחקות על פי השתנות הצורה. השתוות הצורה גורם להדביק, השתנות הצורה מרחיק. אז מה ברוחניות? השתוות הצורה והשתנות זה הדבק. מה הדבק? השתוות. מה הרחוק? השתנות. כשהצורה שלי שונה מהבורא אני מתרחק ממנו, כשאני משווה צורתי לבורא אני משתווה אליו.

השתוות הצורה שינוי הצורה מבדילן זו מזו והשתוות הצורה מדביקתן זו בזו. תזכור זאת כי זו היא המפתח הראשון לחוכמה – העניין של השתוות הצורה. למה אנחנו לומדים את כל התורה? למה צריך ללמוד את זה? כדי להשוות את הצורה שלי. זה מה שאמרנו: "דע את אלוהי אביך". איך אני אדע להשוות את הצורה שלי לצורה של הבורא? זה מה שאנחנו צריכים לדעת. למה חשוב לי להשוות את הצורה של הבורא? כדי להיות בכלים שלובים איתו. זה רצון השם שנשווה את הצורה שלי. אתה תבין את סוד "הוא ושמו אחד" הנזכר לאל, והעניין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך באינסוף ברוך הוא. כי האחדות הזו היא מפליאות כל יכולתו. נבין מה פלא באינסוף? כי מה אנחנו עכשיו אומרים? השוות הצורה. אז איזה השווה? שם לא הייתה השוות הצורה. לא הייתה, באינסוף לא הייתה השוות הצורה. הנברא, שזה הרצון, הוא לא השוות הצורה שהבורא קיבל את האור והבורא רק נתן. הוא הופכי את הצורה, זה גורם לריחוק. אז איפה השוות הצורה? איך הוא קיבל את כל האור?

האחדות באינסוף המציאות שהייתה באינסוף לפני שיצאנו, נראה מה גרם. פשוט זה עומד לי בלשון, אני אחכה עוד קצת כי יש בעמוד הבא שאותו רצון כישט את עצמו להשתוות צורתו אל האור העליון ואז קרה תהליך התנועה הראשונה בנברא. כרגע מה שאנחנו יודעים, באינסוף הייתה שם אחדות שלמה. לא הייתה השוות הצורה, אבל הייתה אחדות. הבורא נתן את כל האור, הנברא קיבל את כל האור והיה אור פשוט מלא את כל המציאות. לא היה שם שום הרגש לחיסרון, קיבל את כל האור מהאינסוף. מה שלמדנו היום שההשתוות הצורה גורם לקירוב ברוחניות והשתנות הצורה גורם לריחוק ברוחניות. מה שבגשמיות קירוב מקום וריחוק מקום, ברוחניות זה אנחנו אומרים. לכן אנחנו יודעים שלכל אחד מאיתנו יש נשמה. הנשמה שלנו היא חלק לאלוה ממעל. שואל בעל הסולם מה הפריד אותה לחלק? מה גרם לה להיות חלק? למה היא לא מחוברת איתו? השתנות הצורה. אז מה התפקיד שלנו? לקחת את הנשמה כדי לחבר אותה. אם אני אשווה את הצורה שלי, אני לוקח את הנשמה, זה כמו איבר שהפרדתי אותו מהגוף. מה אני עכשיו צריך לעשות? לחבר אותו. ברגע שהנשמה תהיה חלק, תהיה מחוברת, היא כבר תקבל את כל האור מהאינסוף, את כל האור שהיה מהאינסוף. היא כבר תהיה בקוליות אחת עם האינסוף.

ההבדל בין מעציל לנאצל נמשיך להבין את סוד "הוא ושמו אחד". אני אזכר להם בעניין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך באינסוף ברוך הוא, כי האחדות הזאת היא מפליאות כל יכולתו. היא דברה כי אין דבר להן באור פנימי. ההבדל בין המעציל לנאצל שניטבה מחמת הצורה של הרצון לקבל שישנה בנאצל ואינה במעציל. הרצון לקבל רק בנאצל, בנברא. במעציל, בבורא, אין את הרצון לקבל. אשר מסיבת שינוי הצורה, כי הבורא רק משפיע ונברא רק מקבל, נבדל לנאצל מהמעציל וקנה לו שם בפני עצמו להיקרא נאצל ולא מעציל. אז מה גרם לנאצל? השינוי הצורה שבו. זה גרם להיות ממעציל. היה איתו בדביקות, עכשיו שאמרנו ברוחניות השתנות הצורה גרם לנאצל להיות שונה מהבורא, כי הבורא הוא משפיע והנאצל הוא מקבל. עד כאן נסיים פה היום ונראה שבוע הבא מה בעצם התנועה הראשונה שנעשתה במציאות הרוחנית הזאת. הרי באינסוף היה טוב, היה סבבה, היה את כל האור. מה רע? נשארים במציאות הזאת. למה יצאנו לפרדות? נראה שבוע הבא.