פתיחה לחכמת הקבלה | קבלת האור ודחיתו | ר' אילן שמואל

שיעור מספר 5 בלימוד 10 ספירות קרוב של בעל הסולם, נקרא אור פנימי. כמובן, אנחנו הגענו לעמוד ג', אבל כמו שאנחנו תמיד עושים, נחזור על מה שלמדנו. יהיו גם מושגים חדשים שכדאי לחזור עליהם, ואם יש שאלות, תשאלו. אנחנו פה ביחד לומדים. אם נצא אחרי זה, ניכנס עוד טיפה פנימה, אבל אנחנו עדיין ממש בהתחלה. אז אני מתחיל בעמוד א' ד'. אנחנו קוראים רק למעלה, כי כבר למטה קראנו. אז אנחנו נקרא רק למעלה ונסביר לפי מה שבעל הסולם יסביר לנו. ד': כי תרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, אז אמרנו מה זה תרם? תרם זה זמן ברוחניות, זה סיבה ומסובב. מה הייתה המציאות שהייתה? היה אור עליון פשוט. מה זה אור פשוט? שהאור והכלי היו באים כאחד, לא הייתה הפרדה בין האור לכלי. הור והכלי ממש היו מתפשטים כאחד, וזה היה ממלא את כל המציאות.

המציאות הרוחנית והגשמית אז איזה מציאות הייתה שם? ישנם שתי מציאויות: בכוח ובפועל. מה זה בכוח? זה הפוטנציאל, זה מה שהיה במחשבה. כמו שאמרנו, הבכוח זה המציאות שממנה תתעווה כל מה שיתפשט אחר כך. זה כמו התוכנית האלוקית, ובתוכנית הזאת, הכל מה שעתיד להיות כבר נמצא במחשבת הבריאה. ויש את המציאות בפועל שכבר מתפשטת למטה, שדברים הופכים להיות בצורה. אנחנו עדיין מדברים במציאות רוחנית לגמרי, לא מדברים בגשמיות בכלל. זה מה שהוזהרנו וזה הזרה. ואני חוזר לפעמים שלא נשכח את הזרה: מדובר פה על מציאות רוחנית לגמרי. אז אנחנו מדברים על האינסוף שבאינסוף. כמו שאנחנו רואים, יש לנו שתי המשכות: יש מיש ויש מאין. יש מיש זה האור שהבורא הוא אור, מתפשט ממנו אור, ולכן זה יש מיש. ויש מאין כי אין בבורא, ולכן הוא נקרא בורא. הוא ברא משה שאין בו יציאה לבר. הכלי זה הרצון בעצם, כמו שאנחנו נראה. כמו שאמרנו, זה הרצון, זה המלכות. אין בבורא רצון, הבורא הוא שלם ולכן זה נקרא יציאה לבר.

האור והכלי אז יוצר אור ובורא חושך, זה שתי המשכות שהיו לנו באינסוף: יש מיש ויש מאין. מה זה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה? זה שאלה טובה. אז אנחנו אומרים, האור כל מה שבא מלמעלה, זה האור. האור מתפשט אלינו מלמעלה למטה. אנחנו תופסים את האור מלמעלה למטה. אז האור זה מלמעלה למטה, הכלי זה מלמטה למעלה. זה המדרג ביניהם. האור מתפשט מלמעלה למטה, זה כמו המציאות. קיבלתי עכשיו איזה כוס מים, אני לא עושה כלום, קיבלתי עכשיו, מה אני עושה עם המים? זה התנועה שלי מלמעלה למטה. אז האור מתפשט מלמעלה למטה. ואז אמרנו עוד כלל בהקדמה: כל מה שמגיע מלמעלה למטה מגיע בבת אחת, וכל מה שמלמטה למעלה זה הסדר המודרגה, זה לאט לאט. כל פעם אני תופס עוד. הבאנו ת הדוגמאות, אם אתם זוכרים, הבורא נתן לנו את התורה. הוא נתן לנו אותה, עכשיו אנחנו צריכים לקבל אותה לאט לאט, כל פעם אנחנו מקבלים אותה עוד קצת ועוד קצת, כי זו התנועה מלמעלה למטה.

קידוש החומר אז מה שבא מלמעלה למטה, חוק הרוחני אומר, זה מגיע בבת אחת. הבורא נתן לנו את הארץ, מה התפקיד שלנו עכשיו? לקבל אותה. זה לא מספיק שנתן לנו אותה, אנחנו צריכים כלי לקבל אותה. אם לא נקבל אותה, אנחנו נאבד אותה. זה תלוי בנו. הוא אומר, אני נותן לכם, תביאו כלים. זה תפקיד שלנו, להביא כלים. זה הכלי, זה הרצון מלמטה למעלה. זה פשוט לקדש את החומר ולקדש את מה שאנחנו מקבלים, שזה חומר בדרך כלל. לקדש את החומר. יפה, מה זה החומר? זה הרצון. אמרת נכון, כי החומר הבריאה זה הרצון. אתה מקדש את הרצון, איך אתה מקדש אותו? כשאתה מחבר אותו לאינסוף, לבורא, לאור. אתה רוצה לשתות מים, זה החומר גלם, זה החומר הבריאה. כאני עובד איתו, מברך, התפקיד שלי זה לחבר אותו לאור, לבורא. זה קידוש החומר, זה הרצון, שאני מזכך אותו עלה והזדקך. הרצון הולך ומזדקך כמו שאומר בפתיחה ומביא את זה רבי חנניה בן הקשיא אומר לזכות את ישראל. מה זה לזכות? לזכך. מה הוא רצה לזכך? את הרצון שנקרא ישר. כן, לכן הביא לנו תורה מצוות. אני מזכך את הרצון, כל פעם שאני מקיים מצווה אני מזכך עוד שהו ברצון. בסופו של דבר, בסוף הרצון שלנו צריך להיות כולו זך כדי שיוכל לקבל את האור ממעלה למטה. מכוון לקבל לעצמי.

הרצון לקבל והשפעה הבורא רצה להיטיב לברואיו ולכן ברא את הנברא. הנברא הראשון שתמיד היה קיים הוא המלכות, הרצון לקבל. הרצון הזה הוא ישות רוחנית שקיבלה את כל האור. הנשמה היא משהו רוחני שקיבלה את כל האור, והבורא היטיב עם הנשמה. הנברא הוא הרצון, החומר הראשוני שבורא ברא כדי שיקבל את ההטבה. באין סוף, הנברא קיבל את כל האור ולא היה חסר לו דבר. אדם הראשון נולד באצילות והיה צריך להתחיל לתקן. הבורא אמר לו לשמור ולעבוד בגן העדן כדי לתקן את העולמות ולהביא את המשיח.

המציאות באין סוף באין סוף, היה רצון פשוט שהאור והכלי היו ביחד. האור שבאין סוף מכונה "הוא" והרצון לקבל מכונה "שמו". הם היו באחדות פשוטה, ללא פירוד ביניהם. הפירוד ברוחניות נעשה על ידי שינוי הצורה. ברוחניות, הכירווה והרחוק הם שונים מהגשמיות. הצורה היא זו שמקרבת או מרחיקה. השוואת הצורה היא המפתח הראשון לחוכמה. אם אני לומד תורה כדי לעשות נחת רוח לשם, זו צורה של השפעה. אם אני לומד תורה כדי לקבל לעצמי, זו צורה של קבלה.

השוואת הצורה והדבקות בבורא הבורא הוא שלם בכל השלמויות ופועל בצורה מטרתית. הפירוד והאחדות ברוחניות אינם כמו בגשמיות. הפירוד נעשה על ידי שינוי הצורה והאחדות על ידי השוואת הצורה. השוואת הצורה היא המפתח הראשון לחוכמה. אם אני לומד תורה כדי לעשות נחת רוח לשם, זו צורה של השפעה. אם אני לומד תורה כדי לקבל לעצמי, זו צורה של קבלה. השוואת הצורה היא המפתח הראשון לחוכמה. אם אני לומד תורה כדי לעשות נחת רוח לשם, זו צורה של השפעה. אם אני לומד תורה כדי לקבל לעצמי, זו צורה של קבלה. לומד בצורה של קבלה, אז אנחנו ראינו את אותה תנועה. אני עושה תול אימות בצורה הזאת, אני משווה את הצורה שלי לבורא. בצורה הזאת אני מתרחק מהצורה של הבורא. זה ההבדל בין לשמע לבין לא לשמע. אם זה עזר לך קצת, אתה מבין את הצורה? זה הבל בצורה. אני לומד תורה, אני רוצה ללמוד תורה, אני לומד תורה כדי להגדיל את הידיעות שלי. אני סיבת הפעולה כדי שיהיה לי טוב, כדי שאני לא יודע מה, או כדי לעשות נחת רוח לשם יתברך. אני בכלל לא, אני לא העניין, אני לא הסיבה. הבורא הוא הסיבה, החברים הסיבה. אז זה להשפיע וזה לקבל רק בצורה של השפעה. הוא אומר לך רק בזה שאפשר להתחבר לשם יתברך. זה תורה לשמע, תורה שלא לשמע.

תפילה והתחברות לבורא אבל לפעמים אין לנו ברירה, אנחנו לומדים לא לשמע כי אנחנו לא באמת יכולים רק לומר. אבל בסדר, זה עוד עניין. אבל רק כיוונו דוגמה, נאמר תפילין. אדם הולך, לא יודע אם הוא לומד רק בשביל הצורה שהוא יגדל. אז אדם שמתפלל תפילה, הוא לא מתפלל בשביל השם בעצם שהוא יתקרב להשם. השם באמת, אתה מתפלל אליו. הבורא לא משתנה. הבורא, אתה לא מתפלל כדי לשנות אותו, אתה מתפלל אליו, כן אליו, בטח אליו. אתה צריך להרגיש שאתה מתקרב אליו, לעשות נחת רוח להשם יתברך. הבורא, הוא שומע בכל השטויות, כן בדיוק. אבל בסוף, מי משתנה? אתה מתקרב אליו, לא הבורא מתקרב אליך. אנחנו רוצים, זה בדיוק הלאה, להזדכך. אנחנו רוצים את האישיות שלנו רוחנית כדי שתתקרב להשם יתברך. אנחנו רוצים, כל התפילות, השם לא רואה בזה ערך, בטח הוא רואה בזה ערך חוץ ממי שזה ייקח את עצמנו. אבל זה מה שהבורא עשה, זה הדבר העצום. הבורא נותן לך אפשרות, הוא לא צריך אותם, הוא שלם. הוא שלם, אני מתקרב אליו, אני מתרחק. אני מתקרב אליו, ממילא באים עליי סורים, לא בגלל שהבורא עכשיו יתנקם באחד לשלום, כי אני התרחקתי. הוא רוצה שאני אתפלל בשבילנו כי הוא רוצה להשפיע ולא לקבל כדי שתתקרב אליו. ברגע שנדבקת יש דבקות, אתה יכול לקבל את ההטבה ולזה נשמע ברנו את הנברא, השפע להיטיב לנברא להטבה השלמה. ברגע שאנחנו מעלים ומשווים את צורתנו לבורא, אנחנו יכולים לקבל את ההטבה ולשמוע לברנו.

השוואת הצורה וההטבה אבל כשאני מתרחק מהבורא, הבורא רוצה לתת לי, אבל הוא לא יכול לתת לי כי אין לי כלים. איך הוא ייתן? הכלי שלי זה השוואת הצורה. אני משווה את צורתי של הבורא, תפילות, מעשים טובים, הכל. במחשבה חושב איך להיטיב לעשות את זה. למה נשמעו בעבר? אני עושה את זה רק לנשמתי בעבר. אני סיבת הפעולה כל הזמן, מה יצא לי מזה, מה הרווחתי מזה? כדאי לי לבוא, לא כדאי לי לבוא, כל ההתחשבנויות שלי זה בני, בתוך עצמי. אז זה לא נשמע, זה נשמע. אבל לפעמים אנחנו עובדים מתך שלא נשמע ועל נשמע. אבל זה תנועה שקורית, זה כמו שאמרנו תנועה שקורית, מטרה להגיע לנשמע. אתם עובדים פה בישיבה, אתם חכמים בישרות השם. אני מזה שנים שלמדתי בישיבה, אני למדתי פה בישיבה, אמרתי לכם. אבל זה שנים מדהימות, אתה פה בונה את היסודות של כל הבית שלך העתידית שלך. פה אתם בונים את היסודות שלכם. חוץ מזה, מה אתה רוצה? בזכות השם תבנו בית, אישה, ילדים, חינוך. מה תיתנו להם? מה שצפקת פה בישיבה, תורה, מוסר. אתה תרצה ספר, מה כל פעם תחפש? גם אם בסוף לא תמשיכו, גם אם תלכו את העבודות, כל מיני מקצועות. אבל יש לכם בסיס טוב, בסיס, שפקתם ישיבה, מוסר, הלכה, גמרא. אתה יכול לשבת וללמוד גמרא דף יום, זה דבר עצום. מי מרוויח מזה? אתם מרוויחים בזה. בסוף כל אחד מהם זה השאיפה.

אחדות באינסוף אז בוא נמשיך עוד קצת, ממש רק לגמור את הפסקה הזאת. אתה תבין את סוד או שמו אחד. אני אזכר לאל ועניין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך באינסוף ברוך הוא. שימו לב לדיוק במילים, באינסוף הייתה אחדות, לא הייתה השוואה. ולכן הוא אומר פה והעניין האחדות הפשוטה שאנו מדייקים כל כך באינסוף ברוך הוא. כי האחדות הזאת היא מפליאת כל יכולתו התברך. למה זה פלא? כי אין השוואת עצורה, זה מפליאת כל יכולתו. כי אינן התבהר באו פנימיות וו ההבדל בין המעציל לנאצל שניטבה מחמת עצורה של הרצון לקבל שישנה בנאצל ואינה במעציל. אין במעציל רצון לקבל אפילו לא במשהו, הוא שלם, הוא רק רוצה להשפיע. הוא אפילו לא רוצה להשפיע, האור משפיע אשר מסיבת שינוי עצורה ההוא נבדל הנאצל מהמעציל וקנה לו שם בפני עצמו, שם בפני עצמו להיקרא נאצל ולא מעציל. אז מה ההבדל בין מעציל לנאצל? הנאצל הוא הרצון לקבל, המעציל הוא המשפיע. וזה ההבדל ביניהם, זה מפריד אותם, זה עושה אותם שני אישיות נפרדות. אז מה תפקיד של הנאצל? לקבל את שפעו בצורה של לבנות כלים של השפעה. נראה איך עושים את זה, רק נגענו בזה קצת היום. אבל פה אנחנו קצת. אז מה היה לנו באינסוף? נסכם. שם המציאות הייתה מציאות שלמה שלא היה חסר שום דבר, היה אור ממלא את כל המציאות. אז זה שואל בעל הסולם, אבל אם הבורא רק השפיע והנברא רק קיבל הרצון לקבל, אז איך היינו בהשוואת הצורה? שם הייתה אחדות שלמה, זה מפליאת כל יכולתו. למרות שאני נאצל קיבל רק את כל האור, הבורא השפיע, עדיין שם הייתה. אבל מי שיצאנו מהאינסוף, יצאנו כבר לעולם העיגולים. נראה כבר שנראה ששם כבר מתחילים חוקים ויש עוד.