כתב פירוש מאוד מעניין וייחודי להגדה של פסח, למעשה על הסימנים לאורך סימני ההגדה. מהלך אחד שחורז את כל המהלך של הסדר, ואני בחרתי כמה קטעים שמבטאים את הרעיון המרכזי וכמה ביטויים לרעיון הזה במספר מצומצם של סימנים של הסדר. הסימן הראשון שאיתו נתחיל זה הקרפס. נגיד מילה אחת לפני שניכנס לדברים פנימה, אבל קרפס בצורה פשוטה זה טיבול בירק. מה שהוא עושה בעצם זה מעורר את התיאבון, זאת אומרת כשאנחנו אוכלים כמו שעושים סלטים היום לפני הארוחה. הירקות האלה מגרים את מיצי הקיבה ולמעשה פותחים את הרצון, ואחר כך אדם נהיה רעב יותר ואוכל יותר בכיף, או נקרא לזה בתיאבון. מהלך מסוים ומשמעותי מאוד שיש בקרפס על הדבר הזה. בוא נראה את מה שהוא אומר ותכף נראה את הרעיון המעניין והחשוב שיש פה. אז נקרא קצת בפנים: "בחיים כאלה אין המילוי של הרעבון בא מצד ההכרח לחוד, כי אם גם העונג הוא ביותר. העונג הנמזג בכל תנועה נאותה, בכל רגש חי ובריא, בין מוטבע בין מורגש בין מושכל, הכל הוא קודש קודשים וחדוות השם מהו זו."
המשמעות של הקרפס נמשיך עוד קצת לציין חיים כאלה שהחירות של קדושת זמן חירותינו מטווה לנו את דרכם דרך הקודש. תשמש יפה אכילת הטיבול של הירקה לפני הסעודה, שזה הקרפס. עכשיו הוא מסביר את העניין: "במצב צמצום החיים הלובר ברעב דלון נפישה לריפטה, כן תמיד חכם שאין לו הרבה לחם לא לאכול ירקה משום דגריר, שלא יוכל לרקות לפני האוכל כי זה רק יעשה אותו יותר רעב ואין לו מה לאכול אחר כך. וכן בעניותי לא אכלתי ירקה משום דגריר." ככה מספר אחד המוראים, שהוא כשהוא היה עני הוא לא היה אוכל הרבה ירקות כי זה רק גורם לו להיות יותר רעב ולא היה לו מה לאכול. הירקה מוסיף גירוי ומגדל את הרעבון ומעורר את רגש העונג המוחשי שבה אכילה שאין הדווי ראוי בחיים של מצב הפרישות והתארה. אמנם זהו רק באמצע הדרך. אני תכף אחזור פה, אבל מגמתנו עלוי לראש פסגת השלמה להוד השלום האלוהי בקביל השבת מושפעי לראות לאוצור מצב העיתן ששום כוח טוב גם הקטן שבקטנים לא ייצר את משניהו ומכל שכן אתה קודם לו בערך ומעלה.
היחס לחומר אז אומר פקו ככה: בעצם הסוגיה שנמצאת פה לאורך כל המהלך הזה של ליל הסדר זה השאלה של היחס שלנו לפעולות החומריות שלנו. בראש ובראשונה אחת הפעולות החומריות הכי מרכזיות שלנו בחיים זה אוכל. שמעתי שאומרים נכון, אבל זה המציאות. אדם לא יכול כמה שעות לא לאכול, הוא כבר מתחיל לזוז במקום וקשה לו עד תפקוד. ככה נברנו, זה לא טעות שנברנו ככה, נברנו לכתחילה בצורה הזו. השאלה היא מה היחס שלנו לסיפור הזה לדוגמה של האוכל. וה בעצם לא רק לאוכל, זה ביטוי בכלל לכל הדברים הגשמיים שיש בעולם שלנו. אבל כרגע אנחנו מדברים על האוכל, וגם ליל הסדר הוא מאוד חזק בנושא של אוכל. לא רק שולחן עורך כאילו שבסוף יש ארוחה, אלא באמת אנחנו גם שותים יין וגם יש את הירקות בטיבול במצב ויש מרור. האוכל הוא משמעותי וגם השולחן עורך הוא חלק מהסימנים של הסדר, הוא חלק משמעותי מהסיפור.
מלחמה או שלום עם החומר ביחס לזה יש שתי אפשרויות כלליות לגבי היחס לחומר. יש אפשרות שאנחנו במלחמה איתו ויש אפשרות שאנחנו בשלום איתו. מה זאת אומרת מלחמה? מלחמה זה אומר שהוא מאיים עלינו, מפחיד אותנו. ברגע שאנחנו נתקלים בו, אנחנו נתקלים בחלקים בימיים יותר בחיים שלנו, בנפש שלנו, הם עלולים לקחת אותנו למקום לא טוב, למקום גשמי. ולכן אנחנו נמנעים, עוצרים, נזהרים. זה מצב אחד, נקרא לזה מצב מלחמה, סוג של מתח. יש אופציה שנייה, הפוך. מלחה זה שלום, לא סתם שלום אלא שלמות. כל שלום הוא שלמות. שלום זה לא מצב כזה טוב בסדר, לא רבים. שלום זה שלמות, זה מצב טוב, מצב גדול, מצב שלם. מה זה אומר מצב שלם? מצב שלם זה אומר שאני יכול לגוע בדברים החומריים, יכול להיות איתם, יכול להשתמש בהם, והם לא רק שהם לא מזיקים למציאות הרוחנית שלנו, אלא הם אפילו מעלים אותנו, הם מרוממים אותנו. שומעים? במצב של השלום אנחנו מאוד נהנים מהאוכל. אנחנו לא מפחדים ממנו, הוא לא מרתיע אותנו, אז אנחנו נהנים לאכול. כי אנחנו בשלום איתו, אנחנו לא דואגים שהוא יפיל אותנו, אלא הפוך, אנחנו מעלים אותו, אנחנו אוכלים אותו, אנחנו נהנים שאנחנו אוכלים איתו. ובעצם ההנאה שלנו היא בעצם משהו מאוד בסוף. כשאדם נהנה ממשהו, אנחנו רגילים נגיד אם אתה אומר על מישהו שהוא נהנתן, מה זה? זה חיובי או שלילי? מה שלילי כזה, בוא נראה, הוא כזה נהנתן, נכון? כאילו בסדר. אז למה? כי מה מתכוונים? בוא נעזר כל הזמן רק מחפש כאילו ליהנות מהחיים, כאילו זה אדם די נמוך וחומרי וגשמי וזה וזה, הוא רק מחפש ליהנות מהחיים. אבל בעצם ליהנות מהחיים זה דבר טוב. מה אנחנו באנו בחיים בשביל לסבול או באנו בחיים בשביל ליהנות? כשזה נשמע החיים זה החומר, אז רגע, אבל זה צריך להיזהר מלטעות פה בדברים. כי אתה אומר כאילו זה נהיה כבר מה אם אתה נהנה זה כנראה בעיה, אז כנראה אתה חומרי. אז זה שבהרבה מקרים זה ככה, זה נכון בגלל המדרגה שלנו, אבל זה לא נכון מבחינה אמיתית. מבחינה אמיתית זה עורש לא נכון, זה אפילו יש צד שהוא הפוך. זאת אומרת אם אתה באיזה מתח עם החומר כל הזמן, אז אתה כבר לא כזה יכול להרשות לעצמך ליהנות. כי אתה אומר רגע, אני צריך להיזהר, אני אוכל יותר מדי שזה לא יפיל אותי, שזה לא יהפוך אותי כזה יותר מדי חומרי וכל זה. אז אתה נמצא כל הזמן באיזה מדגש, אתה כבר לא מציח כבר לגמרי ליהנות. אבל אם אתה נמצא במקום כזה שאתה ברוך השם בנוי מבחינה רוחנית כל כך חזק וכל כך טוב עד כדי כך שגם כשאתה עושה דברים בשמיים הם זורמים לך לגמרי ואתה נהנה מהם וגם לא הורידים אותך, הפוך הם מעלים אותך. שומעים כאילו את המשוואה? אז יש מלחמה ויש שלום. ובמלחמה אתה אוכל רק מה שצריך, רק מה שאתה חייב, ואתה לא כל כך נהנה על מה שאתה אוכל. אתה כל הזמן נמצא באיזה מין לחץ כזה. וכשאתה בשלום אז אתה נהנה ואתה יכול יותר מה שנקרא לפתוח ולאכול ולהנות ולא קורה שום דבר, להפך אתה עוד עולה למעלה למעלה.
השלבים בדרך לשלום עם החומר שני השלבים האלה תכף אני אחזור אליו, אבל אני אחזור להגדה ואני רק קצת אסביר את הרקע ואז אחר כך הכל ירוץ בצורה מאוד מאוד פשוטה. שימו לב שתוך כדי הדברים שקראתי הוא אמר הגדרה מאוד מעניינת. הוא אמר תלוי אם אתה נמצא באמצע הדרך או שאתה נמצא בסוף. כלומר אם אתה באמצע הדרך, זאת אומרת אתה באמצע הבנייה הרוחנית שלך, וכל אחד אצלו זה בשלב אחר, בגיל אחר, במציאות אחרת. אם אתה באמצע הדרך אז אתה בדרך כלל נמצא במצב של מלחמה כי אתה עוד לא סומך על עצמך, אתה נזהר, אתה לא יודע איך תגיב, אתה לא יודע אם אתה תצליח או כל זה, אז אתה נזהר. אם אתה בסוף הדרך אז אתה כבר קנית את זה, אתה כבר בפנים, אתה כבר על זה, אתה יכול לשחרר, אתה יכול לאכול בצורה חופשית. אם זה מדובר על אוכל, זה יכול להיות גם על דברים אחרים והכל יהיה בקדושה, הכל יהיה בטוב. אגב איפה רואים את זה בצורה מאוד מאוד חזקה? בספר מסילת ישרים. הגעתם עד הסוף? עד לא? אל תתעקו באמצע, כי זה יש אחד הבעיות במסילת ישרים זה שנעצרים, חבל לעצור באמצע הדרך. למה? אם אתה עוצר באמצע הדרך תקשיבו דבר יפה, פעם שמתי לב לזה שבדיוק באמצע המסילת ישרים, מסילת ישרים כמה פרקים זה? עשרים ושש כמניין יותקי ואבקי, עשרים ושישה פרקים. אם תסתכלו תראו שפרק י"ג שזה בדיוק באמצע זה הפרק שהוא מדבר על הפרישות ושם הוא אומר שמבחינת היחס לחומר צריך להיזהר וצריך לפרוש ולאכול רק את מה שרק את המינימום ההכרחי. ברגע שאתה אוכל יותר מזה מותרות אז אתה כבר מסתכן בזה שאתה נכנס יותר מדי לעולם חומרי וכולי וכולי. אבל אם אתה עברת את הפרק של הפרישות ועשית את התהליך של התארה והחסידות והענווה אז הגעת לפרק כ"ו שהוא נקרא פרק תארה. לא כ"ו, כ"ו במסילת ישרים הכותרת מידת מה? איך זה נקרא? מה? קדושה. אהבי ויצא לדעת המצב מידת הקדושה. חברים שימו לב בקדושה תסתכלו שם במסילת ישרים כמו שאמרתי תלכו עד הסוף אל תשברו באמצע כדי להגיע לסוף. מה קורה במסילת ישרים? מה קורה פרק כ"ו? פרק כ"ו פתאום הוא אומר לך שכל הפעולות הגשמיות שאתה עושה הן קדושות. הוא נותן דוגמאות, הוא אומר הכוהנים אוכלים והבעלים מתקפים. האדם הוא אוכל את הקורבנות, הוא כמו מזבח, הוא שותה יין, הוא כמו שמנסחים יין על המזבח. וואלה כאילו האדם הוא כאילו זה הכוהנים, אבל הוא אומר את זה לכל אדם. זה מסילת ישרים לא כתובה לכוהנים. יותר מזה הוא כותב בסוף שהספר נכתב לכל אחד, לא משנה איזה עבודה יש לו, לא משנה מה מקצוע שלו בחיים. מה אתם הספר הוא לכולם, אז זה כמובן לא רק הכוהנים, רק דוגמא כן הכוהנים בבית המקדש הם אוכלים, אוכלים בשר, הם נהנים מהאכילת בשר הזאת ותוך כדי שהם אוכלים אז קורה פה מבחינה רוחנית קורה פה וואו כאילו הבעלים אנשים מתקפרים ונסלח להם החטאים שלהם והכל. מה קרה בין פרק י"ג לבין פרק כ"ו? מה שקרה זה מאוד פשוט, שם אתה באמצע הדרך ואתה בסוף הדרך. יפה. אם ככה נחזור עכשיו לענייננו, מה זה קשור לפה לליל הסדר כל הסיפור הזה? שימו לב אנחנו פותחים אחרי קדש בקדש. הרב קוק אומר לנו, אני לא הבאתי את זה, אבל הוא אומר זה בלשון כאילו כמו לשון ציווי, כאילו הוא אומר לך אתה יכול להתקדש, אתה צריך להתקדש, אתה יכול להגיע למסילת ישרים פרק כ"ו בקדש, אתה יכול להיות כזה. ואז ורחץ, לא משנה לא ניכנס לזה, צריך עריכות של גם השיעורים כדי לראות את הכל, אפשר גם ללמוד לבד.
המשמעות של הקרפס בליל הסדר ואז אתה מגיע לקרפס. מה קורה בקרפס? קרפס אתה אוכל ירקות בשביל להביא את עצמך להיות רעב ואז לתת את הארוחה ככה ליהנות ככה מארוחה טובה. מביא פה את הגמרות האלה שאומרות שהגמרה אומרת מישהו אין לו הרבה אוכל שלא יוכל ירקות לפני, למה? הוא יוכל ירקות, נפתח לו את מיצי הטבע, תעשה בזה ארוחה טובה ואין לו מה לאכול מסכן, על עדיף שלו, שלו שיוכל משהו צריך בכלל את המינימום שלו כי גם אין לו וגם כנראה זה מבטא את זה שמבחינה רוחנית הוא לא מסוגל עכשיו באמת להיות על זה ולאכול הרבה ולאכול טוב וכל זה יהיה בקדושה, וא לא נמצא במקום הזה. אז השיט סמצם שיקח רק חלק. בליל הסדר אומרים לא, תאכלו ירקות, תפתחו את מיצי הטבע. מה זה יעשה לנו? זה יעשה אותנו עם תיאבון, יעשה אותנו עם תיאבון ואחר כך נרצה לאכול ולאכול הרבה וליהנות מהאוכל. כן בליל הסדר כל המהלך של ליל הסדר זה אכילה בקדושה, זה הסיפור של ליל הסדר. סתם לדוגמה תראו בליל הסדר אנחנו פעם אחת בשנה כל אדם בישראל הוא כמו כהן. למה? כי הכהנים כל הקורבנות הם אוכלים על הסובה. הרי הקורבנות כולם נאכלים על הסובה. מה זה לאכול על הסובה? זה כמו היום מנה אחרונה. למה מביאים מנה אחרונה? מישהו כבר רעב אחרי שהוא אכל מנה ראשונה דגים בשר תוספות עם עוד ירקות לפני בהתחלה הכל זה בסוף נגמר הכל מביאים איזה גלידה מביאים איזה משהו בסוף אף אחד פה לא רעב אבל למה מביאים את זה של ליהנות נכון של לאכול כאילו של ליהנות מהאוכל עכשיו תראו הכהנים כל השנה יש להם איזה מין מנה אחרונה כזאת כנראה זה מאוד טעים זה אומנם בשר זה לא גלידה אבל כנראה גם בשר יכול להיות מנה אחרונה וטובה אם עושים אותו טוב אנחנו בליל הסדר כל עם ישראל כולם אוכלים את האפיקומן הרי אנחנו מגיעים אפיקומן זה מצע כי אנחנו בקושי ומצליחים להכניס עוד כזאת מוצע עכשיו יוצא לנו הנשמה ותחשבו מה היה פעם כן אתה מביא קורבן ירושלים ככה איזה כבש איזה טוב שוחטים טה טה טה מה כל זה חוזר אליך ועכשיו אתה לוקח ככה איזה כדאי לסיום ואוכל אותו כשאתה כבר לא רעב אתה כבר אכלת קודם אכלת קורבן חגיגה אכלת אוכל זה ואז אתה אוכל את זה מה המשמעות של האכילה הזאת אכילה זה שם אכילה, אכילה של קודש אכילה שהיא לא מפילה אותך להפך אתה מרים אותה ואתה עכשיו מתעלם מתעלה בכל העלייה הרוחנית של החג והקדושה וכל זה קורה עם האוכל שלה לכן אוכלים קרפס כדי לפתוח את מיצי הקבע כדי לאכול בטעמו כי זה הסיפור של הלילה הזאת עד כאן חלק ראשון ומרכזי ומשמעותי אם יש הערות שאלות שם שממשיכים על כן אני מתחיל בפסקה השנייה רק אז בליל שימורים המשומ הוא בא מן המזיקים ציטוט מהגמרה בפסחים המזיקים הם באים מכוח מכל כוח של הפרעת המשקלות בנטייתם הם מתפרנסים רק מהמותר של היעדר שיווי הערך של בני אדם להשפיל הגבוה והשפלה להגביע הם גורמים בזה להסרת המצנפת והרמת האתרה רק בהתקדש חג קדוש זה איננו מוכשרים לציין חירותינו בתפיסת חיפוש אכילה של מיידי הגריר שמרבה את העונג הבלתי מתואר כלל במטבע של הכרח מטבע של הכרח זה מה שאמרנו קודם על אמצע הדרך כשאתה באמצע הדרך אתה אוכל כי אתה צריך לא כי אתה רוצה אלא כי אתה צריך למה כי אתה מפחד מהאוכל אתה מפחד מהאוכל אתה מפחד שהאוכל יפיל אותך ומצד שני אתה לא יכול להתקיים בלי לאכול אז מה אתה עושה אתה אוכל כי אתה חייב לאכול אבל אתה כל הזמן נמצא באיזה מנגנון של של הכרח אבל כשאתה כבר לא מפחד מבחינה רוחנית אז אתה אוכל לא כי אתה צריך ואתה חייב אלא כי אתה רוצה כי אתה אוהב כי אתה נהנה כי אתה משוחר אז אנחנו עכשיו זה די לה ששמור מהמזיקים זאת אומרת העומק של החירות היא לא שזה הופך אותך עכשיו לאדם רוחני מובדל מופשד כן אתה יכול להסתכל על זה ככה אין לך בן חורני למי שעוסק בתורה זה נכון אבל זה לא סותר מי שעוסק בתורה יכול לחזור אחר כך לדברים החומריים שלו ולעשות אותם בקדושה כי הוא לא מפחד כי הוא מלא בתורה הוא מלא בחירות פלימית הנשמה שלו מבפנים מאוד חזקה מאוד גדולה מאוד תוססת ולכן הוא יכול להיפגש עם העולם החומרי בלי שזה יוריד אותו בלי שזה ישפיל אותו כמו שהוא אומר המזיקים זה לא איזה שדים או משהו כזה אלא המזיקים זה כל הכוחות של המזוהר רואים הרבה בימים האחרונים גם יש לנו בימים הקרובים עוד פעם חוזרים והנחש ידידנו החש אנחנו חוזרים אליו השבוע במשך השבוע מיום שלישי ולווה אותנו לעוד איזה יומיים הנחש מה הוא עשה הנחש הקדמוני כבר באדם הראשון זה בדיוק עושה אר את המשקל אם לא היה אותו האדם הראשון היה יכול להעלות את כל החיים שלו היה אוכל מהעצים הנכונים היה אוכל מכל העצים חוץ מאחד היה מעלה את כל החומר ומזקף את כל החומריות אבל הנחש הצליח להוריד אותו ועוד פעם הוא הכניס את העולם למאבקים כל הזמן להימתך סביב החומר זה לא סדר אנחנו עולים לעולם של החירות עולים לעולם של האמת הגדולה ושם אנחנו אוכלים בקדושה ואין לנו את הבעיה הזאת ולכן אנחנו דווקא אוכלים את הקרפס שהוא גורר את התאבון שמרבה את העונג הבלתי מתואר כלל במטבע של הכרח כי אם במטבע של מטרה בלתי משועבדת אין לנו שיעבודים אנחנו בני חו הערכה היא שמוצאת את מקומה ומצטרפת אל הכלל הגדול לשכללו ולהעלותו בכל חדווה וצהלה. בזה יתקשרו המטרה והאמצעים בעגד אחד. האוכל והמשקה בטיבול שבנסיעת ידיים קודש לאשם יהיו לרצון ויפערו את השולחן אשר לפני אשם. אמנם עמידה עליונה שתביא לידי זה הכישרון הגדול העתיד לצאת לפעולו בכל עודו בתוקפו בעם אשם לא היה אפשר כלא שתהיה נקנית כי אם על ידי הזיכוך שקדם על ידי קור הברזל של העבדות ומרירות החיים בחומר ובלבנים.
הנאה מאוכל פשוט כל העבודה בשדה בעבודת פרך ההשפלה דיקה אמנם את הרוח עד כדי התמיעה היותר שפלה. רק בחלק היותר תחתון שבחיים, רק בהרגשת הנאת הקיבה הרעבה. זכרנו את הדגה, כישואים, אבטיחים, תחציר ותבצלים את השומים. פה עושים הולב את דבר מאוד מעניין. בהמשך נראה את זה מאוד כיוון. אבל שלב ראשון תראו אומר הרב קוק, לא היינו יכולים להגיע למצב השלם הזה שאנחנו נמצאים בו בליל הסדר, להרגשת העונג הזה, להרגשת התאבון הרוחנית שהיא לא סותרת לנו את האכילה החומרית, לא סותרת לנו את העולם הרוחני. והיה אפשר להגיע לזה בלי השייבות במצרים. למה? כי מה היה בשייבות במצרים? מה קורה לאדם? לא יודע אם יצא לכם פעם בחיים, אולי מי שהיה בצבא הרגיש את זה. איך אתה לא יודע, גומר איזה מסע, אתה פשוט מת מרעב. ונגיד שלא יודע, לא הביאו איזה ארוחת ערב מפנקת כמו שצריך. לא יודע, היה איזה בעיות עם הרס"פ. ממה אתה נהנה? מה אומר רועד? נגיד שהביאו לך איזה אוכל פשוט, אבל אתה מת מרעב. אתה נהנה מהאוכל הזה. רק תביאי לי לחם עם שוקולד ואני טורף את זה עכשיו כאילו. אז עכשיו מה הם אומרים עם ישראל? אתם זוכרים? הם באים במדבר וזה מה שהם אומרים. תגיד זכרנו את מה? את הדגה, את הכישואים. תגידו, תאמר להם, תגידו אתם בסדר? כאילו מה אתם זוכרים את הלמה הם זוכרים את זה? כי מה הייתה החוויה שהם חוו? שיעבדו אותם, קרו להם את הצורה סליחה על הביטוי מהבוקר עד הלילה. בסוף בערב מביאים להם איזה משהו, איזה כישול, איזה מה זה בדיוק היה המאכלים האלה והם אכלו אותם בתאבון מטורף כאילו נהנו מכל רגע של האוכל הזה.
הקשר בין עבדות להנאה זאת אומרת מה בעצם קרה בדיעבד פה? מה שקרה זה שהם למדו להנות מלאכול. זאת אומרת דווקא כשהם היו במצב מאוד מאוד קשה הם ממש נהנו. הם למדו איך להנות מאוכל פשוט. כאילו כשאתה נמצא במצב רגיל וכל זה פתאום מביאים לך איזה משהו כזה אתה מתבאס כי יש לך למה להשוות. אתה יודע שיכול להיות לך משהו הרבה יותר טוב ובמקום זה יש לך משהו מעפא. לא יודע כמו ששמעתי לאחרונה שהמטבח לא משהו שם. יש לנו דיבורים שם מה אנחנו עושים עם האירוע הזה שפעם היה הרבה יותר טוב ומשהו קרה שם. כאילו אתה מצפה לאיזה משהו אתה שומע מהדורות הקודמים שהיה וואו פתאום אתה מקבל איזה קציצה רבע גודל ואיזה מה קורה פה צריך לטפל זה לא נהנה אתה לא נהנה מזה. אבל אם מצב שאתה אין לך משהו אחר ואתה לא חושב על משהו אחר גם לא יכול להיות לך משהו אחר ואתה נורא נורא רעב עכשיו ופתאום הביאו לך משהו אתה המפסות עליו. מים קרים פעם כשאתה צמא מאיזה לא יודע איזה טיול או מאיזה ריצה אתה לא רוצה עכשיו לא קולה ולא מיץ ולא שום דבר רק תביא לי איזה קנקן מים קרים עכשיו אני בולע אותו כמו אני לא יודע מה נהנה מכל שלוק שאני שותה כי עכשיו זה מה שיש לי אני נהנה מזה. אז יוצא כאילו בהפוך על הפוך יוצא שזה שהם היו תקופה ארוכה עבדים זה בעצם הרגיל אותה מאוד ליהנות מאוכל כמו שהוא. כמו שהוא ליהנות מאוכל אז אז הם היו עבדים וזה הם לא היו בדיוק במצב הכי זה של החיים אבל בסוף שהם יוצאים משם עכשיו הם נהיים בני חורים ועכשיו הם חוזרים למקום הזה אבל כמובן מעמדה אחרת מעמדה של בני חורים מעמדה של אנשים שיודעים איך להנות מאוכל אבל בצורה של קדושה כן לא בצורה של זה.
קדושת החומר בארץ ישראל אבל כל זה עוד קומה אחת זה נסיים כל זה היה עצמה מרחוק להטביע את החותם שאין לנו כל דבר פחות שבחיים או פחות שבחיים שלא יוכל להתעלות ושלא יהיה נחמד בעילויו בהשתמשו במקומו ובזמנו כן גם הכישורים והדגה וכל זה גם אלה יולים להיות לפעמים הכי להנות מהם בעולם. אותו קור הזהב הסיר את השיגים והכין הכנה אדירה שיהיה זיקוק טוב לזכות לארץ חמדה אשר לא תחסר כל בה אלא מתחש שאין ארץ ישראל חסרה כלום כן ביטוי מהגמרה בברכות לתת להם ארצות גויים ועמל לאומי מראשו ואבו ישמעו חוקיו ותורותיו יצורו. וכל כך ירבה הראש המתרחב להתגדה ביחס הארץ הטובה והרחבה עד אשר בעת הקניין והכיבוש ירוחב המושג בכל טוב עד התחתית של הטוב היותר כלוש ויותר מעונן ומעורפל קטלי דחזירה מה הכוונה מה אומר דחולין שבכיבוש הארץ הותר לעם ישראל לאכול עורף של חזיר. עורף של חזיר כן מה שאתם שומעים. למה הותר לאכול כי נמצאים במלחמת מצווה לא כמו היום שיש הספקה כל הזמן בלבנון במלחמה ולבנון הראשונה שלמה גליל כבר אז הצליחו לנו באזור בירות הצליחו לנו עם קלופטרים של הצליחו לנו חבילות של מזון ושזה לא היה פעם היה רץ קדימה ואין אוכל חיילים צריכים לאכול הצלת שדה כבת אור נכנסים לבתים של לבנונים גם זה היה ברוך השם לא היינו צריכים לאכול דברים אסורים כי היה לנו אוכל משננו ובעיקרון אתה נכנס מקררים צריך לאכול מה יש להם זה מה שיש להם זה האוכל שלהם יש להם חזיר עורף של חזיר מותר לאכול כי מצוות כיבוש הארץ היא מטירה את הדברים האלה. אז מה עומד בעומק של העניין בעומק של העניין מבחינה הלכתית זה פשוט אתה עוסק במצווה פתור מהמצווה מלחמת מצווה אין משהו אחר אז מותר לאכול את זה מה יש בעומק אומר הרב בעומק ארץ ישראל שעליה אני אמר שהיא לא חסרה כלום בארץ ישראל זה המקום שבו אתה יכול לקדש את כל הדברים החומריים שלך וכיבוש הארץ הם עד כדי כך קידשו אפילו את המאכלות האסורות אפילו את החזיר שהוא אוי וואי וואי כן בזמנים נורמליים חס וחלילה לא מתחיל בכלל אבל עכשיו שזה במצווה של לרשת ולכבוש את הארץ אתה יכול לקדש גם את זה גם אכול את זה ולאכול את זה בקדושה אתה עוקד את זה בשביל המטרה של קידוש של קידוש החומר שקורה בארץ ישראל. ולכן נאותה היא דרשת דורשי הרשומות קרפס פרח סמך שישים ריבו שעבדו בפרח כי זה שעבדנו בפרח כמו שהוא אמר קודם זכרנו את הדגה זה שעבדנו בפרח זה בעצם הכשיר אותנו לדעת איך להנות מכל אוכל שבעולם גם אם הוא נראה אוכל פחות לכל אחד לכל דבר יש מקום ומכל דבר אפשר להנות וזה מה שקורה בחירות העליונה. אז עד כאן זה הקרפס אנחנו בעוד חמש דקות מי שירצה אנחנו נמשיך הלאה ליחץ ולמגיד.
