חג הפסח | אור החיים בהגדה של פסח | הרב נח ויז'ונסקי

הכנה לליל הסדר נמצא קצת יעני פסח. כמו שאומר הרמב"ם, מה זה לגבי אגדה של פסח? אנחנו אומרים, כל המרבה לספר ביציאת מצרים, הרי זה משובח. הרמב"ם אומר, נספר לכל אחד כפי דעתו. זאת אומרת, יש לנו סדר של אגדה, ומורים אותו, והכל טוב ויפה, אבל כל אחד לפי דעתו. דעתו זה גם איך שאדם מגיע מוכן לליל הסדר. חלק מההכנה זה עכשיו, שלושים יום קודם לפסח. חשוב באמת מאוד תמיד, בעיקר השנה, לראות את המהלכים האלוקיים שהתחילו אז. אז העם ישראלי העם, וזה מה שקורה היום, בהתפתחות הדורות, אבל הוא בהחלט קורה. יש פה דברים באור החיים הקדוש על התורה, שלושה דברים. אחד, שניים זה קשור ליציאת מצרים, ואחד, בהמשך של שירת הים. בפסקה הראשונה של האור החיים, מצות על מרוים יוכלו. זה נוגע בעצם, מה שאנחנו עושים יותר בכיוון של הקורך של הלל, שהיה אוכל פסח, מצה, מרור, ביחד. כאן היה קורך פסח, מצה, מרור. אנחנו בהתחלה אוכלים מצה לבד, מרור לבד. כמובן המצה המקורית, יאללה, יכול לקרוא מה זה פסח קודם. אבל כל הסדר של המרור, באמת דורש הבנה, הרי לילה סדר זה לילה של חירות גמורה.

חירות ומרור יש אילו, באוכלנים כותבים, בחנות לילה לסדר, או שכנור חומר, יכין את השולחן כפי כוחו, וכתוב שמבין את הכלים הכי הכי יפים שיש, ואפילו כתוב שאם יש לאדם משכון, שילבה כסף לגוי, הוא גם נותן למשכון איזה כלי יפה. שישים אותה לשולחן, למרות שהוא לא אמור לאכול ממנו, שלכבד. וגם מהמשנה הבורא ועוד פוסקים אומרים, בעיקרון הדין כתוב בסימן תפקוב סמך בעניין חורבן, שמה שרחב את המקדש, אנחנו תמיד, לא נוהגים את זה כל כך, אבל כתוב בשולחן ערוך, משאירים משהו בשולחן, זה זכר לחורבן. לא, השולחן לא מלא בכל תיאור, אמורים, אחות, בית המקדש נחל. שלום רב המשפט. אתם ב-11, נכון? לא, לא טעיתי. ובלילה לסדר, לא, איננו אפילו זכר לחורבן, דבר בסיסי שנקרא זכר לחורבן, אין אותו. כלומר זה יום של חירות, בכלל לא מזכירים את הצער ואת השעבוד, אבל מרור נכנס לנו, מרור זה שאנחנו אוכלים, שום שהם ירערו, המצרים נתחייב אותנו. מה רואים, איך המרור נכנס לליל הסדר, ועוד על המצה ועל החורבן. זה הדבר שצריך להבין אותו. עכשיו אני אומר שוב, זה דברים שאנחנו אוכלים אותם משנה לשנה, אבל לחשוב, לעצור ולשון, מה עושים הרוב בלילה לסדר, והשילום שלנו. אז יש כאן אורחיים, סברים מאוד משמעותיים. הוא אומר ככה, כן על הפסוק, מצות על מרורים, אכלו את החורבן, לפי הפשט הכתוב, לפי מה שראינו, שמע השם שצריך צלי אש, ושיש עליהם, כן, על תוך המנעונה, ובעצם לא ישברו בו. מה העניין? זה יגיד שדת יליונו להורות בחינה הגדולה, והירות בין רשות אחרים עליהם. כן, זה כל הנושא של כמובן פסח, לא על תוך המנעונה, ובעצם לא תשברו בו, גדלות וגדלות, וחירות. פה שמענו שזה שיח חירות.

משמעות המרור לפי זה, גם המרורים שצו השם, הוא לצד, כדרך אוכל צלי, יכול ללמוד דבר חד, כי בזה ירם לכך האוכל, ויכול לעבד נפשו. זה הדבר הראשון שהאוכל נותן, זה… דבר רבים חריף. כן, שים טבלין, או ז הטעם של הקרפס, כלומר, האוכל יוצא מגדלת הנחס, שמרו, באמת לא בא לצד של הקושי, או שיעבוד, למרות שאנחנו אומרים, אומר דווקא, אנדרמה, זה מגדיל את החירות ואת הגדלות. גם טעם שני, בזה יקור הגודל העריבות, כשאקדים לפי מרורים. זהו, כולנו יודעים שגם בחיית האכילה, וגם תמיד האור נקרם בתוך החושך, אם כן, נכרע פה לפסח סוגריים. איך שדיברנו אצלנו, ושוב, בעיקר בפורים, ואחר כך, על שבת גם דיברתי על זה, אנחנו מאוד מאוד חניכי אור מתוך החושך, אני מדבר על מדרש שכולנו מכירים, שהיו הולכים בביקה, וראו את הילד השחר שבקע אורה, כך הגודלתם של ישראל, התחלה היא באה כמעט כמעט, קודם התרגלנו אור מתוך החושך, וכמעט כמעט, והרגשן של הרבה אנשים, שהיום אנחנו במקום אחר. היום אנחנו פחות צריכים את האור מתוך החושך, אור לך התחילה, והגולה כבר, המדרש אומר, מדרש תהלים, למנצח על הילד השחר, מתחילה היא קמעה קמעה, הרי הילד השחר בסוף נראה, הילד השחר זה לא סטטי. ואז המדרש אומר, תראו מדרש תהלים מדהים, הוא אומר, מתחילה היא באה קמעה קמעה, ולסוף היא, ממהר תובע זה גרסה אחת, שם כתוב, היא מנפצת, הוא בא, משהו כזה יותר בכוח, פרה ורבה, עושה לי פרה ורבה, הוא בא, ולסוף היא משביכה והולכת. כלומר, צריכים להבין שאנחנו צריכים לחיות את הגאולה, תמיד אנחנו אומרים, שהסתכל בהסתכלות האלוקית, החקדש פחות מתגלה, כל זמן נר בתכונתו, אז אנחנו מאוד התרגלנו לה קמעה קמעה, ולאור מתוך החושך, ומתוך הסיבוכים, שמעתי איזה מרמציות דקות, גזצן, אבל רוצה לדבר לפני חמישים שנה, בשנה, שנתיים, שלוש, שש תמים, קורים דברים. אז אני אומר, ההתרגלות שלנו, דבר על מתוך המרירות, מרגישת המתיקות, ומתוך ירידת אוח עלייה, ואור מתוך החושך, ואני יודעתי, אפשר להתקדם, הגלת הרכבת הגאולה כבר מתקרבת, והם באמת רואים את הקב"ה עין בעין, שמה? זהו, אני גם מרגיש, כשאנחנו מדברים, זה רק לשם אלה לסדר במשפחה, מדבר על הגאולה, נכון. תרגלנו מאוד לדבר על מתוך, פותח בגנות, נכון, זה חזן, מתחילים בגנות, מסיים בשווח, כדי לראות את השווח מתוך הגנות, אבל היום, תפשט פעילה, ושנדבר על השווח מצד עצמו, פחות על העבדים ההאם. גם. אם הכלל מתקדם, יש הרי צרות לפרט, אז אתה חושב על הפרטים שנזוקים. גם פחות. לא משנה, אבל יש גם אלה תמיד שנזוקים בתוך. העולם מתקדם, זה דבר ש… לא, לא, זה לא מוריד את המהלך הכללי הזה, אבל… נכון? לא. לא מעדיש את המורה עם כל היסורים, אבל אנחנו במקום אחר. אני אומר את זה על עצמי, כי אני חנכתי כמעט כמעט אור מתוך החושך, רגע, זה נגמר מישהו שלא… עכשיו הגאולה כבר מהירה. בעצם העובדה שאתה מישהי מלחמה שר ועל העותים שלך, והם פוחדים ממך, זו סיטואציה שאני לא חושב שהייתה בה ב-2005-2006-2007. ממש ככה. היינו כל מיני צריכים לעשות אשתתויות, וניסים על די כל מיני בעלי מוסלמי שרוצות, אבל זה כבר לא כל כך כך. שנה אנשים… היה ניסיון. ש? ששתים ושבע שנים במדינת ישראל הולך להיות מפנה אדיר. אני אמרתי, זה איך שהתחילה שנת שבעים ושבע במדינת ישראל. עכשיו, עניין הגוף, לא שם שבע, זה לא שם מספר. כן, שבע ושבע. עניין הגוף, עכשיו התחילה. פרצית של… עכשיו הרב מכניס.

הגאולה העתידית אפילו, אני חשבתי, אמרו לי שרב שמעון ליאור גם דיבר על זה, שכתוב הרי ש… זה קצת קשות, תראי חברי לניסן, שלעתיד לבוא לא היה מהירה שם שרוצה את ישראל ממצרים, כי אם השם שרוצה את ישראל נשאור מפטרות. זאת אומרת, יש שלב שהגולות של פעם מתגמדות. אתה קורא את האגדה של פסח, שקצת דיברנו על זה פה. אתה אומר, בסדר, נפלא, אבל לא יכולים לעשות הרבה יותר טוב. הקאטי המדיחי השפור השנן, שם מה שהיה, שרה, גזרת אמן. וזהו, חזרנו לאותו מצב, מחר יכול לקום אמן אחר. כמו שאתה אומר, לא יש שונה מחמש שערה. זה היום באמת, קום אחר לגמרי. יש בה אש קודש של אדמון בסצנה. הוא אומר שזו הברכה של המלאך, שרו של עשיו, לקצת צותם, זה חשוב. הרי היה מאבק בין שרו של עשיו ליעקב, וכשנגמר הסיפור, אז יעקב אומר לו, לא יש עליך חכה, כי הם ברחתנים. אז הוא שואל האש קודש, מה אתה צריך את הברכות של שרו של עשיו? אז הוא אומר לו, אז הוא מסביר שהמלאך נותן לה לראש. הוא אמר לו, יעקב, יעקב, לא יקרא עוד שמחה, כי עם ישראל, יש מחה, כי ישראל איתה מלוכים אנשים מתוחל. אז האש קודש נותן לו על הראש, אמר לו, תפסיק להיות יעקב, אתה כל הזמן מתגבר, ואוכל את בעקרת, תתחיל להיות ישראל. הוא אומר לנו, זו הברכה. אז אנחנו צריכים להתחנך, להיות מדרגת ישראל. מספיק עם היעקוביות, ההתנצלויות. הוא אומר שהמלאך היה בין מגמליו לישראל, כאילו, הוא אמר לו, תוציא את הסגולה הישראלית מבך. כן, מדבר איתנו. כן, מדבר איתנו, יחוד.

משמעות הגלות והגאולה טוב, עכשיו הוא אומר עוד דבר, גם מה שהזכיר, הוא מצא אותו פרט, יש שם יכונן, חייך אוכל, איתם לא הצליח. והנה, עכשיו מנחים משהו יותר עמוק. גימא לסריגים, כי אנחנו מדברים פסח, מצאה מרור, קומן פסח, מצאה מרור, יטעים הוא יחד, שם יותם, והוא רמז לשלושה דברים. אחד ההגלות, שמראו את חיים. הבאתי היציאה, תכף ומיד, של איסביק וציגן להחמיץ ממצרים, גימא לאשר פסח השם על בתיהם, הוא בבחינת הגאולה. כי עבר השם בארץ מצרים, בניתק חבל מסרות הבות, שטוקפים בהן, שהוא בבחינת הבחורה, מה שפירשתי, העניין במקומו. כלומר, האורחים בעצם הזמין לנו שיש כאן שלושת תרבי הגאולה, קודם כל באמת, סבנו מהגלות, ואז זה היה איזה מין מהפך כזה, שתכף ומיד, אבל בסופו של דבר, השגיאו לה, אמיתית, כמו ששמענו זה עד היום, שכל השעבוד וכל המצריות וכל המצרים, כמו שאומרים, גם זה הלך מאיתנו. בשלושת שנים יחד, היית צריכים להיות בזולת אחד, אנס, ושניים האחרים. כלומר, זה קריט, שלושת הסרגים האלה. שאם לא היה גלות, לא היינו משיגים, אז שנשיגו מהצירוף, ומה שבררו, כן, אומר הגלות, חתנו שוב, זה לא הגאולה, לא צריך גלות. אם כבר שניים האחרים, הצע והפסח, זה גאולה מהירה ופסח. עכשיו, למה להזכיר את המרור? אז בוא נזכיר פה את העניין של הצירוף, שם ישראל עבר צירוף זיכוך בקור הברזל ממצרים. ואז הוא מחזיר אותנו אחורה דבר שמאוד אפשני לעורכיין, הוא אמר גם לפי מה שכתבנו במקומות אחרים, והוא שלח לנו לפרשת ביגש, שעקב אינו חושש מלארת מצרים, אל תרדע מצרים מה, כי לגוי גדול, אשמחה שם. זה הסדר האלוקי, זאת אומרת, זה לא, שוב, אה בסדר, תצא מזה, שם דווקא תתן לגוי גדול, בתוך הצירוף, בתוך הקושי הזה. עכשיו תמיד אנחנו שואלים, מה העניין, למה אין אפשרות, למה הברית מנתרים, למה אבנות, ידועת, ידעת, והעבדות, ואין אותם, אחרי זה יצאו. למה, מראה גם שזה, למה צריך את הקושי הזה, כמו שאמרתי, יצאם ממנו כבר, למה צריכים כל הזמן לעקובים, למה אפשר להיות ישר ישראל, למה הכל הלך, ואת הקבל שבו אוכל אומר ליעקב, וגם ברית, לגוי גדול, אשמחה שם. למה? מה יש ממצרים, מה קצה ממצרים אפשר לצאת, ולחלץ, ולא להיפגע, אבל אין שם משהו חיובי. לא מלאכת, הוא כבר הולך פה, כמו בזדום. המלאכים באו, רוצים ללכת, הוא דיבר אם יהיו עשר, אם יהיו צדיקים וכו'. פה הוא לא דיבר. שאלה גדולה. אבל למה המחיר, למה הקושי הזה? זה מחיר. אבנות, ידועת, אבנות, זה לא פשוט. אה, שוט, רוצים שיתרגם. הרוח חיים יש פה המהלך פנימי עמוק יותר. כן, בויגש, כי לגוי גדול יש ממך שם. זה הרוח חיים. רוצה אני, הקב' ברוך הוא, לשום אותך שם לצורך גוי גדול. הוא קצת משנה את הפשעת הרוח חיים, הוא אומר, גוי גדול זה המצרים. זה לא אתם. המצרים זה גוי גדול, ואתה תשעם מהם את מה שאתה יכול לשאול, ואז אתה תהיה גוי גדול. ולהסכים על דבר, הקדימים אמרי הקב' הרשמ ומנשי סודו, שאמרו, כיתם הגלויות הוא לברר חלקי הקדושה מפוזרים מענפי הקליפה. זה הבנות פנימיות. יש ניצוצות שמפוזרים בכל העולם. כלומר, אם עם ישראל היה בלי ברי בין המצרים, ובלי החושך, ובלי המצרים, ובלי מצרים, הגיע לארץ ישראל, היה חסר לו. כי יש המון ניצוצות קדושה בעולם. העולם הוא לא סתם. וכי במצרים, להיותם אלה הגלולים, ושם תוקף התאומה, שם הוא שוויית חלקי הקדושה הרמים העצומים. זה לא רק שיש ניצוצות קדושים, אלא המצרים שוו אותן. וככל שאיראנים, מצרים, אוהבו יותר גדול, יותר הם לוקחו בשביל את הקדושה. זה כל מיני, לא מאפשר לנו לבוא ולהתעלות. כי לערך גודל התאומה, יהיה בקרבה חלקי הקדושה. זאת אומרת, זה לא רק, האמרה לא אומר, שדווקא אתה מבין, לא צריך לצאת מאור גסנים, דווקא יש להם מצרים, מסיעת תאומה, אור מתוך החושך. הסבר אחד, אומר האורחיים, בסיעת תאומה יש גם מציעה קדושה. זה לעומת זה עשה אלוקים, וזה בשווי. אז עם ישראל צריך לבשיל שרבולים, להיכנס למקומות הכי הכי הכי תמיים, הכי בעייתים, ולקח משם מה שחדר אומרים, וישר את מצרים כמצולה שאין בה דגים. אורחייגו אומר את זה, כדרכו, בפטוע. ישר את זה בשרד כת הצד, הסיפור של יפת תואר, מה העניין? מה, מה, בסדר, דיברת רואה כנגד צהרה, תתגבר. אומר אותו דבר, יש נשמות שבויות, אותה יפת תואר היא שבויה בגלות, בתאומה, והוא גם מסביר שם, מי שיוצא ללחם את מצרים זה צדיק. אנחנו פתאום רואים את יפת תואר. זה אומר שיש מין חוש, מין אנטנות כאלה שקולטות, שתתה נשמות שבויות בתוך תאומת הגוהן, ואז לקחת לאישה ואתה מגייר אותה ואתה מחזיר אותה לגבול ישראל, מעבר לזה שהיא מתגיירת, והחדל כמו אומרים שגירים את האנשים ששורש נשמתם גם היה בר סיני, מזלי היו אבו. אז יש לנו שליחות שאנחנו לא יודעים איך לעשות, לקחת את, לקחת בחזרה את הנשמות הקדושות שנשמו בגלות, וזה העניין של מצרים. דווקא שיא התאומה, תוקף התאומה, שם יש לא מה זה, הרבה קדושה שהיא בשבי, ואנחנו צריכים לבוא ולפנות אותה. ואז ממשיך אורחם אצלנו, כי גוי גדול עצמו, שהוציא השם ממצרים, כן גוי גדול זה המצרים, הם בחינת ניצוצי הקדושה ששם הייתה ושם נמצאת. מסגולת תוצאתה, מרור, השם מרור את חייהם. דווקא מרור, דווקא מרירות, במפגש עם התאומה המצרית, היא זאת שאפשרה לנו להיות שם, לרדת לממטה תשערי תאומה, ולהעלות משם כמובן אנחנו, ולאחד איתנו, כל ניצוצי הקדושה. זה גם אחד ההסברים של משה רבנו, שלקח על עצמו את כישי חי התמחה, את הערב רב. משה רבנו גם, אורחם מאוד מסברים, רואה בזה עניין לקחת אנשים שתאורו והגיעו רחוק לערב רב, נחזיר אותם אל הקדושה, עשו לנו צרות בדרך, אבל זה השליחות של רוסו אדמורו, עת שאלת אדם באדם, לרע לו. כן, נוצר ישור רע, ואנחנו צריכים לבוא ולהוציא. אז לכן אומר האורים, שהחילת המורי התחילה, היא חלק מתהליך הגאולה. זה הגאולה. זה שמרירו, זה שהיינו שקועים בתוך מצרים, זה הגאולה. כי אולי נעשים את המהלך הזה, את המשימה הזאת, של להוציא את חלקי התורה ממצרים, לא תהגאולה. לכן אברהם הבינו לא יתווכח. הוא מבין שיש לנו שליחות שם. עם ישראל צריך, גם בפרשת נשא יש שום דבר על ה42 מסעות שעם ישראל הלכו במדבר, גם זה האורחים והרבה אומרים, מה זה בייסור והחנון, מה יש להם. יש שם כל מיני צוצות, שלא צריך לבוא ולגאול אותם, יכול להדים. אני יכול לספר שפעם, גם בתחום הזה של הרשבי, יש שום יישוב, כמובן לא אפרץ, יש שם המון, הקימו יישוב חדש בשם מקום בארץ, יש שם המון המון צורות. צורות, צורות, צורות, משהו לא הגיוני, חומרי, לא בסטטיסטיקה. הלכתי, רב שלדה שבתו, מישהו שמע עליו, אח הבוגר של רב חיים, שבתו, הוא מתעסק עם קבלה וכו', ראש שלישבן נצפה ריחו, ואמר לי שיש בארץ ישראל הרבה קומות שיש שם תאומה וניצוצות שאנחנו לא יודעים את זה מראש. והרבה פעמים שמגיע, דיברתי גם על ירושלים, הביצות בחדרה, מגיע קבוצה, לא גורם באיזה מקום, עורת, רשים, סלעים, הכל אתה לא יודע. מדבר על שם שיש שם תאומה, יש שם בעיות, יש שם אתגר, והדור הראשון שמגיע, באמת שלא נדע, ואחר כך כבר זה מוחשמת. אני יודע, יישוב הזה היום, אני לא יכול להגיד את שמו, אורך שזה יישוב גדול, בסגסג, אבל העשרון השפרכות הראשונות שהגיעו לשם, ממש היה, לא הגיוני. אז זה גם על אותו משקל שאנחנו לא יודעים אם יש כל מיני מקומות חבויים, שצריך לבוא לכל מרור, ולגול, להאיר, והמשיכים לנו.

הקדושה מתוך התאומה איך אפשר להבין את זה שבמקומות הכי תאומה יש שם תאומה? זה לא, מה זה עשה אלוקים? זה מה שאני רציתי להסביר. זה כאילו, זה כמו החגים של העתיד הראשון, שיש קדושה, תראה, אתה לא יכול לסבול, אז זה מחוסב. אבל דווקא במחוסביים תהיה הקדושה שמויה. מה יש לנו לדבר במצרים? אתה יודע ששגעון וגאונות זה אותו דבר. המון גאונים, שם משווים. קשה להבין את זה. זה לא, מה זה עשה אלוקים? המקומות הכי גדולים, הכי קיצוניים, הם בעצם… מה קיבלנו במצרים? לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם ארץ כנען, זה ארץ בכל העולם. מה למדנו במצרים? לא, לא, מאוד הפוך. הייתה שיא התרבות היבטית. זה מה שאומר, זה לא התפיסה, זה המרכז ניקד של האור מתוך החושך, זה לא. שם הלכה עם הקדוש, להיכנס לתוך התאומה, לעשות שהמלאכת בורר, להוציא את הקדושה ולהביא אותה לגבול ישראל. אתה לא לומד כלום, אתה מסתבך שם. בצרות, זה לא, זה מה ששמעתי. אתה לא לומד כלום מהם, אתה מוציא את הקדושה. כן, זה המשימה. לא, אף אחד לא אמר לי ללמוד, הפוך, זה מרע, זה מרירות. זה כיף. צירוף. זה לא, זה מה ששמעתי, זה לא הדרשות הקלאסיות. זה לא ניקוד פיצוצות. זה לא ירידת תוך העלייה, אתה צודק. אם לא היינו עוברים את נצרים, יצא בני היתר טוב. ואם אברהם אבינו, הם יקבלו סורש ואנחנו ישר מעולה. והקדוש ברוך הוא אמר, רשבי, יש ניצוצות קדושה שבועיים, תפקיד עם ישראל, ללקט אותם. חסד עשה הקדוש ברוך הוא, שגלעת ישראל לבין העומות, שפיזור אותנו. יש המון המון ניצוצות, שהמשרד צריך… אני מסכים, זה לא משהו שמובן נכון, נכון. זה שחל על הפנים. זה עובד על… אנחנו רוצים להתקיים עם כל העולם. ולכן אנחנו מפזרים.

השפעת ישראל על העולם כל עוד יש השפעה. איך אני יודע שיש השפעה לעם ישראל על מצרים, על האדמה במצרים. הייתה לנו סופה לפני שבועיים, האדמה של מצרים התגעגעת אלינו, היא באה לפה. מה עביר היא באה לפה. זה האדמה שהשארנו שם. השפעה, יש גם הסבר, הרבים שכותב, סד עשה, שאנחנו משפיעים, זה נכון, אמונה באל אחד. אפשר להגיד, כמעט רוב העולם, זה בזכותנו, הנוצרות והאסלאם, לא יודעים רוב. אבל ערוכם הלך ע משהו אחר. …מאמין בעלי ובעוד איזשהו… זה לא האללה, זה הנביאים. זה לא עבודה זרה. המוסלמים הם יותר קיצוניים מאיתנו בישור עבודה זרה. במסגדים אין כלום, אין להם שום דבר. זה אחדים יחוד גמור שהם בבקשה. המוסלמים הם מאמינים בעלם בצורה מה שהכי מפשטת. …מאמין, כל התפילות, כל המעשים הטובים של עם ישראל, לא הולכים לאיבוד. מסתברים היום, אני יודע, כתב שפייבא מפעילו, זה לא דבר שאנחנו משפיעים על הגויים. איפה שעם ישראל היה, שום דבר לא הולך לאיבוד. הם גם פתאום הולכים אחרות. רוצים? להגיד, רגע, מה למדנו מהעם ישראל? יש לה השפעה. אני אומר, יש לה השפעה שתיינית, חיובית.

מצוות הפסח והמצה אורחיים פשוט, אני מסכים שאנחנו לא מבינים את זה, אבל הוא אומר, תמיד שיש שם עם של רשבי וכמו שאומר אנשי סודו, שיש דברים שבועים, ניצוצות שבועים, שאנחנו צריכים לשוב אותם. טוב, אז זה לגבי המראש, זו השאלה גדולה. עכשיו יש לנו את המצע ואת הפסח. הפסח זה הכי מובן, כי הוא אומר, יצאנו מקבלי מצרים, כל הדברים שהכבידו בכל המצרים, העניין שלנו היא מהירות. הוא אומר ככה, בלי לא היה המהירות שהוציאה מהשם, היו חוזרים ומשתקעים, בוררים ומתבררים. ואת עם ישראל, אולי בגלל השליחות שהייתה לו במצרים, ניתן ראש מנשום המצרים, חודש עם ישראל להרגיש בעומק שאולי שם סתם. מה, מה זה זכרנו את הכישרון, אתם בסדר? מה אתם נתן ראש מנשום המצרים? בשנה 40 אומרים, מה לקחתנו לעמוד במדבר? אבל אין להם כאילו שהוא תפיסה שהיינו מה לעשות שם, עם כל הקושי, כל השיעבוד, ולכן זה לא צריך להיות ממש חד. מהירות של מצע. בואו מה אמרתנו, ואילו לא הוציאו אותנו, עדיין אנו וננו שבאינו עבדים לפרו. זאת אומרת, זה גם משהו פנימי. גם זה הנציב כותב העמיק דבר בפירוש שלו על ההגדה, שרואים זה בפשט, שיצאנו ממצרים בזרוע נטויה, בכוח גדול בזרוע נטויה. זה אומר שהכוח זה היה כלפי המצרים, וזרוע נטויה זה כלפינו. עם ישראל גם התקשה לצאת ממצרים. קצת מנטליות גלוטית, אבל גם, חודש השם מה שאורח חיים אומר, לא יודע אם ידעו את זה, שיש להם משימה, יש להם מה לעשות פה. הם לא סתם נמצאים פה. אז כן, לא שמע אל משה מקוצר רוח, לקח זמן. כדור בחושך, ארבעה חמישיות, ויש שאומרים יותר, מתו, כי הם לא רצו, אומרים לה רשעה. כן, הותחה לקבל שמו חולי עמוצי. בעיקר הגאולה, היא הפסיחה. כן, זה הפסח. עדיין, האורח חיים אומר, יש שם את המרור שמסמל את השמיכות שלנו, שם להיות במרירות ולשמוט. יש שם את המצאה שלא מאפשרת לנו. זה כזה על חזור, אבל העיקר, העיקר באמת, הפסיחה, כמו ששמע קודם, כל המשמעות של הקורבן, מה שאומר, ניתק חבל מסורות העבות, שלא תוקפים אותן, של חינת בחורה. זה הדבר המרכזי, וזה מה שחשו לנו היום, קורבן פסח, הפסיחה וההציעה, בבחינת הבחורה. נמצאת, אומר, כי יש תושה מייחד עם העיקר, למרות שאומר, העיקר הגאולה, זה הפסיחה, אבל פסיחה לבד, בלי המצאה, מהירות ובלי המרירות, זה לא, לזה היא העילן בדקדק, לקורחה מיחד. זה נהנות של העילן, שאנחנו עושים את זה.

חשיבות המילה והפסח דיברנו בשבוע שעבר פה, שחשוב באמת, שבליל הסדר, כשהם בכים על החילת מצאה, ואחרי זה על החילת מרור, לכוון גם על הקורח, ולא להפסיק בדיבור, כי לפי העילן, ככה קמת מצוות מצאה, מצוות מרור, זה הדבר של קורבן פסח, לפי חכמים בנפרד, כמובן שעילן זה גם דרך לצאת, דרך חובת המצוות, אז אתה מכוון, שר קדשן, על החילת מצאה, זאת, והקורח, על החילת מרור, זה, והקורח. זה הכל, מאפשר לקיים את המצוות בצורה מלאה. טוב, דבר נוסף של אורחיים, זאת חוקת הפסח. גם אורחיים הולך על דברים פנימיים, זה חשוב. הוא אומר ככה, כן, ל בן אחד לא יאכל בו, בעיקר מה שמודגש שם, זה המילה, שמי שלא מעול, צריך למון אותו, ידוע שעם ישראל לפני שיצא ממצרים, כדי לאכול קורבן פסח, מעלו אותם, אחרי זה 40 שנה במדבר, לא נשמור אורח צפנית, לא מעלו אותם, ורק כשגיעו ליריחו, אז הייתה גבעת הערלות, שמעלו אותם. אומר אורחיים, ראיתי מדרש רבותינו, שהוציאה שם אורח מגן עדן, ובשם, ושם שלך פסחו של משה, ונתקפצו כל ישראל ואמרו לו, הוא ביסם, הוא ביסם, ביסם, ביסם, אה, הוא הראה את זה, נכון, ביסם, נכון, ונתקפצו כל ישראל ואמרו לו, משה רבנו בבקשה, אכילנו את פסח שלך, זו המדרגה הגבוהה, אמר להם, אין אתם נימולים, אין אתם אוכלים, אי אפשר, הרי לא יאכל בו, תכתיבו את חוקת הפסח, מיד נתנו עצמם, ומאלו עד כאן, כן, זה המדרש שאומר, שהיה איזה קרבן, איזה פסח, קרבן רוחני, פנימי, של משה, וכולם רצו אותו, זה גם מזכיר, יש כתוב בחסידות, בפרשת חוקת, שהיינו פרשת פרה, שלישו וחצי, אה, יש שם, תודה ביה שם לשלמות זאת, חוקת הפרה, ויקחו אליך, זאת אומרת, דובר שם מאוד על הפרה של משה רבנו, אז כתוב בספרים, שהיה הפרה הראשונה, ומעט הייתה הפרה הדומה של משה רבנו, אחרי זה עוד עשר פרות הדומות, והשמרות האפר של משה רבנו, בכל פרה ופרה ש שרפו ועשו את האפר, הוסיפו מאפר של משה, אני אמרתי, זה מזכיר לי, יש עד היום אנשים ששותים וודקה, של הרבה, הרבה מכבד, הרבה בריח לזה בקבור, כל פעם, מרבבים, אז זה האפר של הפרה של משה רבנו נמצא, וגם פה, עם ישראל אמר, אנחנו רוצים את הפסל השרחב, הם לא נימולים, אומר הרוחיים, בקשה דברי המדרש, איך יכולתי לתן לו אי פסחו, ולא אין פסל נחלי, אלא אין מנויב, כן, אבל תראו, אתם ערעילים, אבל צריך להגיד, רגע, יש כללים, פסל זה צריך להיות מנוי, אתם לא מנויים, עדיין אפשר את כל עם ישראל, ואולי, זה דרך כלל דבר מעניין שהרוחים הוא גם למדן, יש לו גם שאלות ילכתיות, גם שאלות למדניות, וגם שאלות עמוקות, הוא ממש רוי משלב בתורה, אז מה פה רגע, אם אתה רציני, ואתה באמת מתכוון שעם ישראל יאכל בפסח של משה, שינוי כלל, צריך להיות מנוי, אולי שאמר להם כן, כדי שימו לו, שימו לו יהיה כמו אכן פסחיהם, כפסחו של משה, מבוסם, כן הוא אומר, אולי באמת משה רבנו לא התכוון למנות אותם על הפסח שלו, כי הם לא נמנו, אמר להם, אתם יודעים מה, בואו תראו המדרגה שלי, אני נמול, ויש לי פסח מבוסם, אתם תמולו, גם לכם יהיה פסח מבוסם, לאיזה אפילו אמירה חשובה, שמשה רבנו אומר, לא הכל התורה אצלי, אתם גם יכולים, תעשו את המאמצים, תמולו את עצמכם, ואתם יכולים להתקרב למדרגה שלי, זה לא בלעדי, משה רבנו שיש לו פסח ברמה כזאת.

המעבר ממצרים לאמונה ראיתי ראייה לדברי המדרש, זה דבר מדהים, שאני רוצה שנראה אותו את הפסחה הבאה, את המעברים המטורפים שעם ישראל עבר, במהירות של כלום, 49 יום, שלא רצו למול, כי עם ישראל לא רצה, משה רבנו צריך לשכנע אותם, להגיד להם, אתם רוצים את פסחי, לכו ותמול את עצמכם, ממה שנאמר, כן, פסחים מפורשים, באי מון עשתי ידי להם להוציא מהארץ מצרים, אל הארץ הזה שרטרתי להם זבת חלב ודבש, צביעי לכל הארצות, ואמר אליהם איש שכוצא נעם ושליחו, ובגאולי מצרים אל תתעמו, כן, כתוב בתורה לא מפרש, אבל זה העניין, ואמרו בי, ולא עבור לשמוע אליי, איש שכוצא נעם לא השליחו, ואת גאולי מצרים לא עזבו, זה מה שאמרנו קודם, כי עם ישראל לא רצה, לכן צריך את המצב, את המהירות הזאת, כי אם זה היה תלוי בהם הם לא יצאים, כן, זרועה נטויה לפעם ישראל, ואמר לשפוך חמתי עליהם, לחלוט הפי בהם בתוך הארץ מצרים, כן, לא לחילו לשם, הרי אומר הרוחאים שלא קיבלו עשות מצוותיו והתברך, חודשה רוחה קצת בקלקל את החגיגות שהציעה מצרים, וצריך לדעת שאם ישראל היה שקוע תת שרי תאומה, ולא רצו קיבלו, לעשות מצוותיו והתברך, לא רצו לימון, לא רצו, בסדר, משה רבין נתן לקרומן פסח, עשו את זה, אבל לא, זה אולי הזכותיים יצאו, כבר עם ישראל היה, לא רק שקועים תת שרי תאומה מבחינת המצב במצרים, לא רק שעדיין לא נתן להם תורה, אלא הם פשוט לא רצו, לא שמו עם משה, זה לא טירות זמנית, זה המצב הרוחני של עם ישראל, יצא ממצרים כשהוא לא רוצה לעשות מצוותיו והתברך, הוא די נאלץ, כן, אכן אמרתי, זה הסיפור של המצב, כי פשוט הוציאו אותם, דחפו אותם מחוצה, נרצה שפרו במקד בחורות, יגרש אותם, אחרת הם לא יולכים. עכשיו, זה היה מצד מצרים, מה קורה, זה לא הרמה בתישיום, נתן תורה אפילו, שבוע אחרי זה, בקראתם סוף, שהיא של פסח, יש לנו את השירת הים, וירועם איתה שם, כן, בער ישראל את מצרים, את השפת הים, וירועם יירה, כן, לא ראייה, ואמינו באשם, משה אבדור, שאלה גדולה, לאיזה מדרגי הגיעו עם ישראל מצד מצרים, כדור ש לנו בעירה, עירת העונש, עירת הרומימות, איזה עירה הייתה להם, אומר הרוחני פירוש, עירת הרומימות, מדרגה מאוד מאוד גבוהה, כן, לחשוב שוב, עם של עבדים, שלא רוצה לקיים מצוות, קפצו השם לעירת הרומימות, אבל עירת העונש, מסתם הייתה להם קודם ממצרים, הרי עורך הים פה אומר לנו העירה, אין אפשרות לקפוץ, אתה לא יכול, מלא רוצה לקיים מצוות, לא רוצה לימון, אתה מעירת הרומימות, יש בטח עירת העונש, זה דבר ש… נדעו, מכמה דורותינו, אני הרבה חושב בזה, אנחנו לא כל החובים בתירת העונש, אם מישהו יבוא פה בישיבה ויתחיל לצעוק, רבותיי, שונה רע, גנוע וזה, כזה לא, דברתי על העניין, אז אומר הרוחני, לא, לא, לא, הדבר שאי אפשר לדלג עליו, רב קוק כותב על תשובה טבעית, תשובה ימונית, תשובה שכלית של התשובה העליונה, אומר היא כלולה מקודמותיה, אין אפשרות לדלג, אדם שאין לעירת העונש, מתוך גדלות וזה, זה לא עובד, הוא צריך להיות אדם נורמלי שמפחד מעונש, בסדר, זה לא יקרא אני אנה, זה עירת תתא, אבל אין אפשרות, אחרי נאמר החיים וירו עליה את השם זה עירת רומיומות, בדרך, הם עברו את עירת העונש. ולפי מה שהוכחנו בפרשת, דיברנו כרגע, זאת חוקת הפסח, כי לא קיבלו עליהם מצוות המלך, אם כן, אפילו עירת העונש לא הייתה להם עד שראו היד הגדולה והיראו. זה בעצם המקשה לעצמו, מצד אחד אתה אומר, אם בהירו עמד השם ואמינו מהשם, הוא משבדו עירת רומיומות, ככה הייתה עירת העונש, אבל אומר רוחיים, רגע, הרי יצאו ממצרים, אמרנו, לא רוצו להקיים מצוות, איפה זה בדיוק קרה? באמת זה לא קרה, באותו מעמד בקראת ים שרוף, הם קפצו שתי מדרגות שהוא מצא חיפזון, עתן לי עירת העונש עם יד עירת רומיומות, עכשיו זה פשוט, בלי להשמור אותם מצרים טובים זה מבינו, כמו שכתוב, עופרת, קש, אבן, כל אחד קיבל את עונשו, לפי מה שראוי לו, אבל כל פנים, כן, זה אומר, רגע, אז אם אתה אומר שמצד מצרים, בקראת ים שרוף, אתה נראה עירת העונש, אז מי אמר שאתה עירת רומיומות? בוא נגיד ככה, יצאו ממצרים, בלי רצון לקיים את המצוות, הגיעו לים, ראו את המצרים, איזה שפתה, הם הגיעו להם עירת העונש, עירת רומיומות, איך זה יחלח, מועמד הרסינה, לא יודע, לא, הוא מתעקש, הוא אומר ככה, כל פנים, עירת רומיומות, הכתוב מדבר, מי אמרו, ביער ישראל את עד הגדולה, והעירו, ואמרו, והאמינו, כי זה תשלום מהאמונה בהם, עד הגדולה, בגדלות, זה חסד, זה לא עונש, היה צריך להגיד, ביער ישראל, מצרים, בית השפתה, היה, והעירו, מתאשם, פחדו, תראו מה קראנו מצרים, וברגע שאתה אומר, ראו את העד הגדולה, והאמינו, האמונה זה, זה השלים, אז חייבים להגיד, כנראה שאין להם שום חיפזון, מי חוסר רצון, לקיים את המצוות, עירת העונש, עירת רומיומות, והאמונה, לכן אנחנו כולנו יודעים, שהחיפזון הזה בסדר, אבל א', היו בעיות במדבר, חתיכם וכו', וב', בגולה של עכשיו, של הקמעה, קמעה, ואנחנו כבר, בתחנה הבאה, אז כתוב, כי לא בחיפזון תצאו, ולא במנוסה, כי הגולה השלישית, יש את גרצ'ר קוק, לפני עת, שלב אחרי שלב, שמורי, שמורי, כמו שאמרת, אין קפיצה מדרגות, אתה לא יכול בבת אחת, חוץ מצד מצרים, שלא תהיה ברירה, לקחת אנשים, שלא רוצים לקיים מצוות, להכניס להם עירת העונש, עירת רומיות, והאמונה, זה לא עובד, אז, לא תהיה ברירה, אנחנו עד היום משלימים את חטא העגל, אבל הגולה השלישית, לכן הקמעה, קמעה, מאוד האמנו בה, אנחנו עדיין מאמינים בה, לבנות, יסודי, שלב אחרי שלב, אין קפיצה מדרגות, פשוט לא הולך. כי הם לא רוצים לקיים מצוות. תינוקות רצו לקיים מצוות, זה מה שאומר. ואז עירת העונש, זה לא שכנע אותם. אנחנו לא נהיה פרועים, אבל לקיים מצוות, לשמור שבת, מה פתאום? גם אדם שרואה, בקורא לאיראנים, שרץ ומניח תפילין, צריך שיעבור איזשהו שלב של רצון, אמונה בסיסית, ואז עירת העונש, רוממות ואמונה. עכשיו אומר, את מדרגה כבר, כמו שמעתי, החיפזון, המהפך, המהיר. מלא רוצים לקיים מצוות, במצרים, עד קריעת ים סוף, עירת רצון לקיים מצוות, עירת העונש, עירת הרוממות, ויותר מזה. אז ישיר, אומר אור החיים, מי צריך לומר אז? אלא וישר משה. כן, זה חז"ל דורשים על האז, שחית המתין, בדבר מובן, כאז שעוררו. כן, שמעתי צריך את המילה אז, כן, בפירושים של התורה, לוקח מילות מפתח, מה זה אומר? למור, הוא, אור החיים, עשה דוקטורט על למור. כל פעם שכתוב למור, מה בא ללמדנו? בפרשת החודש, פה בציווי, מה זה למור? פרה אדומה, כל פעם התורה אומרת למור, שאור החיים, מה זה אומר? אז גם פה, מה זה אז? ברור שאז הם שומרו. אכן, נחמד הכתוב לעודיינו, הכנת המושג.

המהפך הרוחני של ישראל אין שום מצב שמכלול לשיר. כשנכניסה בליבם עירת הרוממות והאמונה השלמה, אז החול ממש עירה ברוח הקודש. רק להבין את השינוי המטורף שעם ישראל עובר. עם ישראל הגיע למצרים, כיתו לנו מותנו המצרים, ניתנו ראש ונשוב מצרים, וארבע כתות חלקו ביציאה ממצרים, לא רצו לקראת המצוות, אין להם עירת הרוממות, אין להם עירת העונש, אין להם כלום. הגיעו לים, וירא ישראל מצרים, ידע שפת הים, רצו לקראת המצוות, עירת הרוממות, עירת העונש, אמונה, רוח הקודש. הכל תוך שעות. זה לא נתפס. גם הגדו נשפט הזה ואמרו ישיר, כן, זה חז"ל עומדים תחיית המתים, לשון עתיד, לצד שאמר אז, כן, אז ישיר משה. חשב הכתוב, יתה אדם ויאמר כי אז מעט, דיוק מאוד חשוב, שאין שירה זו יכולה להיאמר, זולת אז. מה זה יקרה בשבילנו? אז שרו בני ישראל, טוב, זה לא מדבר אליי, אני לא בסיפור, מדרגה, לא, לא, לא. תלמוד לומר יהיה שיר, שישנה לשירה זו גם לעתיד לבוא. אנחנו, יכול להיאמר לשירה זו לפני השם, יש, לאין ידו. אז אולי אנחנו לא רואים את התהליך המטורף הזה, מחוסר רצון לקיים מצוות, עירת העונש, רוממות, אמונה, רוח הקודש, אבל אז ישיר, כל אחד מאיתנו, יש לאל ידו. עכשיו צריך להבין שהחיפזון באמת, הלא נתפס הזה, שהיה אז, אומנם זה לא ממש החזיק, שמה? זמן עתיד. אנחנו. אז לא, לא אנחנו. האלף השמיני, זה אז זה שיר.

הכוח לשיר שירה לא, הוא אומר, שתקרא. כל הבעל לשיר אני קורא, לשיר שירה זו אתה ואני, יש לאל ידו. כל אחד מאיתנו יכול לשיר עכשיו. אז האלף השמיני זה. אם אני עברתי את השבת, אז יש. אחרי שבת. אם אני עברתי את המזון, אם אני עברתי את המילה של יצאה השבת, אז יש שם איזה מילה, לא להזכיר את המילה אז. מה, באמא לה ומלכה? באמא לה ומלכה, באמא לה ומלכה. לא, זה אמא לה ומלכה. אז, לפעמים אולי נגיד את המילה אז. כי כבר עברה השבת. השבת זה כמילה לעולם הבא. נכון. אני מרשה, אני מרשה לך להגיד. לא, אבל זה כתוב בסידורים, אבל תראה מה כתוב פה. כל הבעל לשיר, שירה זו. אבל אני גם רוצה לומר, שבאמת זה היה מטורף, החיפזון הזה, והשינוי הדרסטי. בסוף, בסוף צריך לזכור, שאנחנו בשורש נשמתנו, העניין האלוקי, אנחנו ירעים, רוצים לקיים מצוות, עירת האומות, עירת העונש, הכל, רוח הקודש. פשוט היה צריך לחשוף את זה. אז בשלב הראשון, זה היה חשיפה מהירה, מאוד. אבל זה לא שנולדנו פתאום מאמינים, אנחנו כאלה, נעברה מצחק והכול. רק הירידה הזאת למצרים, תת שרי תרומיים, כל השליחות שהיה לנו שם, הורידו אותנו, ואז זה נחשף, תוך כמה שעות. יותר מזה. זה נחשף, ומפה מתחילים לבסס את זה, לקיים את זה.

הכוח הטבעי של ישראל זה לא ששינו אותנו ממצרים ליהודים, פתאום אנחנו ירעים, מאמינים, רוח הקודש. רק מה שהאור החיים אומר, מכיוון שזה טבעי לנו, זה אנחנו, אז ישיר, כל הבעל לשיר שירה זו, יש לאל ידו. אני יכול לסיים, הרמציא דקוק זה צער שזכיתי איתו מספר שנים, היום תהיה לנו תפילת שחרית, כל פעם שאני מגיע לשירת הים, זה כתוב גם במשנה ברורה, היה שר. תראו אותו, שירה לשם כי כל כך עושים הים. זה עניין, זה לא, אז ישיר, אתה, אתה יכול לשיר, באמת, זה איזה שחר אומרים שירת הים ככה בריצה, זה לא, זה לא נורמלי, אתה שיר, באמצע השבוע, למה כל יום, אני יודע, גם אצלנו, נדבר מאמצע השבוע, תרגיש את השירה, מה? אצלנו זה לא אשכנע זה, אצלנו זה עניין, עניין אחד של הקהילה, עניין יהודי, אצלנו יש הכל, לא, אצלנו יש הכל. אגב המרור, אני יושב פה הרב מבחינת דוקטור, המרור, שגם עולה אותו, המרירות של כל המורכות המדריים, הם מסלילים את הריאלים מכיסה מרח. פשוט מסלילים את הכמרון.