ארבעת הבנים מופיעים גם בירושלמי, אך פחות מוכר כי נוסח ההגדה שלנו מקורו במכילתא דרבי ישמעאל. בירושלמי יש נוסח מקביל עם שינויים שהשלה הקדוש ואחרים הסבירו אותם על פי ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל. הנוסח שלנו כולל ארבעה בנים: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. החכם שואל על העדות והחוקים, והרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", כשהוא מוציא את עצמו מן הכלל. התם שואל "מה זאת", ושאינו יודע לשאול – את פתח לו.
הבדלים בין הנוסחים בירושלמי מופיעים ארבעה בנים: בן חכם, בן רשע, בן טיפש ובן שאינו יודע לשאול. ההבדל הראשון הוא הוספת המילה "בן" לפני כל אחד מהבנים. ההבדל השני הוא שהתם נקרא "טיפש", מה שמעורר תמיהה כי זה מילה מעליבה. החכם שואל ע העדות והחוקים, ובירושלמי עונים לו תשובה שנאמרת בהגדה לתם. הרשע שואל "מה העבודה הזאת לכם", ובירושלמי לא כתוב שהוא כפר בעיקר, אלא רק שהוציא את עצמו מן הכלל.
הגישה החינוכית והלימודית ההבדלים בין הנוסחים מוסברים על פי ההבדל בין ארץ ישראל לחו"ל. בארץ ישראל יש גישה חינוכית ולימודית שונה, עם דגש על זגולת ישראל. הרב קוק והמערל מדברים על זגולה ובחירה, כשהזגולה היא הנשמה הישראלית הפנימית. במחילתא, הרשע לא נקרא בן, כי הוא לא מתנהג כבן. אומרים לו שהוא יצא מהכלל וכפר בעיקר, ומבקשים להקהות את שיניו. זה מבטא ביקורת חריפה כלפיו.
הבדלים בין ארץ ישראל לחו"ל בארץ ישראל יש יכולת להסתכל פנימה ולראות את הזגולה הפנימית של כל יהודי, גם אם הוא רשע. בחו"ל, ההתייחסות היא יותר חיצונית, ולכן הרשע לא נקרא בן במחילתא. הגישה החינוכית בארץ ישראל מבוססת על אמון עמוק בפנימיות של כל יהודי. פעם היה איזה אסון, אנשים נרצחו ונהרגו בשבת בתאונת רכבת עם ילדים. ביום ראשון בבוקר קם איזה רב ואמר: "למה זה קרה? זה בגלל שהם חיללו שבת." כאילו הוא יודע להגיד שזה קרה בגלל זה. יש לו ציון שבע, ציון שמונה, ציון ארבע. כמובן, יש לך דטומטר. למה? כי אתה מסתכל חיצונית, רואה אחד מקיים יותר, אחד מקיים פחות, אחד נראה לך יותר, אחד נראה לך פחות, אז אתה מדרג אותו על הסולם הזה. מה קורה במקביל? הוא קורא לו בן רשע, אחר כך הוא לא אומר לו שהוא כפר בעיקר, אחר כך הוא לא מכה את שיניו, אבל הוא אומר לו: "אמור לו." והכי בולט זה שהוא אומר לו: "בעבור זה עשה השם לי." לי עשה, לאותו האיש לא עשה. שימו לב מה ההבדל בין לדבר בגוף נוכח לבין לדבר בנסתר. אם אני מדבר נכח ואני שומע, אתה לא היית נגאל, ברור לי. עכשיו, אם אני מדבר בגוף נסתר, אני לא מדבר איתו. שמע, מישהו כמוך, תופעה כזאת כמוך. ועוד משהו, הוא אומר לו, הוא לא אומר לו: "לא היית נגאל," אלא הוא אומר לו: "לא היה ראוי." מה ההבדל בין לא היה נגאל לבין ראוי? ראוי זה אומר שמע, אתה לא ראוי להיגאל, אבל יכול להיות שהיית נגאל כי הראוי הוא לפי הדברים החיצוניים. אם מסתכלים על איך הבדטומטר, אתה לא ראוי להיגאל, אבל אם מסתכלים לפי הפנימיות, אז אתה היית נגאל כי בזכות הסגולה היית נגאל.
הבדל בין חיצוניות לפנימיות זאת אומרת, האמון שיש בברשה הוא גורם ממילא לכל ההתייחסות אליו, שהיא התייחסות ממילא גם שיותר מאמינה בו וממילא גם אולי יותר גורמת לו אולי בסופו של דבר להאמין בעצמו וממילא אולי גם לתקן את עצמו ולהתקרב. לעומת הביקורתיות והחיצוניות שהיא באמת נכנסת ככה עם כל הכוח, עם כל הביקורת צריך לומר, יש מקום לזה ויש מקום לזה. זאת אומרת, אלו ואלו כי הם חיים בסוף. זה מחילתא, זה ירושלמי אם נרצה, כביכול בבחינת רבי יהודה ורבי מאיר. זה דעות שקיימות רק ככל שאנחנו הייתי אומר יותר בארץ ישראל ובטח יותר בזמן של גאולה. הרב קוק כותב שם באיגרת הקנה שהדור שלנו זה דור שהסגולה מופיעה בו בעוצמות מאוד גדולות. יש דורות שהבחירה מופיעה בעוצמות מאוד מאוד גדולות. בדורו של חזקיה בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו תינוק שלא בקי בהלכות טומאה וטהרה. זאת אומרת, הדטומטר היה ברמה מאוד גבוהה, החיצוניות הייתה ברמה מאוד גבוהה. הרב קוק מזהה את הדור שלנו כדור שבחיצוניות יש הרבה בעיות, אבל בפנימיות יש הרבה מאוד דברים גדולים כעליית הדורות וכל מיני זכויות שהוא רואה בדורות האלה שבאים לארץ.
הבדל בין רשע לאינו יודע לשאול לא משנה, אני אעשה עכשיו לכל העניין הזה. אז על כל פנים זה מסביר את הירושלמי בהקשר של הרשע. עכשיו ההשלמה לזוג הזה זה האינו יודע לשאול. אינו יודע לשאול, אמרנו מה ההבדל ביניהם. ההבדל ביניהם זה במחילת הכתוב: "את פתח לו תחילה," שנאמר: "והגדת לבנך." מה ההבדל אם ווים את הפסוק או לא ווים את הפסוק? אבל כשמעיינים בכל הפסוק, אז זה נהיה מובן מאוד. כי מה ההמשך של הפסוק? מי זוכר אולי בפה: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה השם לי בצאתי ממצרים." זה הפסוק של מי? של הרשע: "בעבור זה עשה השם לי, לי ולא לך." זוכרים את המחילתא? "בעבור זה עשה השם לי, לי ולא לך." זאת אומרת, במילים אחרות, המחילתא אומרת לה אינו יודע לשאול: "מה אתה שומע? אתה בן דוד של הרשע." מה שאתה אומר, אתה בן דוד של הרשע. אז אני אגיד לכם מה הסביר לי זה פעם אחת. הייתי באיזה נסיעה, שמעתי שיעור של הרב אבנר ברדיו. לא יודע אם יש את זה עוד היום, היה פעם שיעורים שלו ברדיו הרבה שנים. ואז מישהו שאל אותו, יש שאלות ותשובות כאלה. מישהו שאל אותו משהו: איך להתייחס לחילוניים? תינוקות שנשבו? איך להתייחס לחילוני? משהו כזה. ואז הרב אבנר, לא משנה, נתן תשובה מלאה, אבל חלק מהתשובה הוא אמר: "תקשיב, אז זה נקרא שאינו יודע לשאול." אז הרב אבנר ככה כדרכו עם הבדיחות שלו, הוא אומר: "תגיד, שאתה הולך לקנות מכונת כביסה לכמה חנויות אתה הולך לברר?" עם המפתע שלו היפה הזה, פעם לא היה אינטרנט, היו הולכים לחנויות. "תגיד, כמה עולה אצלך?" אתה אומר: "אדם על החיים שלו לא יכול ללכת לשלוש חנויות לברר קצת? כאילו, מי הוא, מה הוא, איפה הוא שייך, לאיזה עם הוא, מה העולם הזה, מה התפקיד פה?" כאילו רוצה להגיד: אדם שאינו יודע לשאול זה לא כזה. יש פה גם פה יש בעצם שתי הסתכלויות. ההסתכלות שהמכילתא אומרת לו קצת בביקורת, אומרת לו: "בסדר, אני אפתח לך תחילה, אבל אתה בעצם גם היית צריך לפתוח. אתה יש לך גם אחריות על עצמך." יש פה גם איזה נקודת אמת, כאילו: "לא יודע, לא שמעתי, לא ראיתי." מה זה לא שמעת? אתה לא יודע כלום? אתה לא חושב על העולם, על החיים? אתה לא ראית פעם איזה יהודי מאמין כדי לחשוב רגע למה הוא חי ככה, מה העניין?
הבדל בין חכם לתם כאילו הירושלמי לא אומר את המילים: "והגדת לבנך, את פתח לו תחילה." זהו נקודה. כלומר, הוא לא אומר לו: "אתה בן דוד של הרשע," כי כל ההסתכלות על הרשע לפי הירושלמי היא כמו שאמרנו הסתכלות של סגולה, הסתכלות של אמון. ולכן גם אם אחד לא יודע לשאול, אז זה כנראה בגלל שבאמת הוא בתוך תוכו באמת יש לו איזה משהו שם, משהו בחיצוניות שלו כבוי, אבל זה לא אומר על הפנימיות שלו. הפנימיות שלו ודאי קיימת ולכן פתח לו תחילה וזה יעורר את הפנימיות שלו ואז הוא כבר יגיע. אז גם פה זה קשור לאותו מבט, לאותה הסתכלות. עד כאן כלפי הזוג הזה. כמו שאמרת, גישה פשר לומר חינוכית, באמת הסתכלות על בני אדם ואיך להתייחס אליהם, וכמובן ילדים, תלמידים, אנשים, איך להתייחס אליהם. עולם שהכל ילד ברום לגבי הזוג השני, אז פה אשלה אומר לנו בצורה מפורשת את הסיפור ובוא נקרא אותו בפנים את אשלה הקדוש ונסביר את מה שהוא אומר, אבל זה כבר די יעלה מתוכו, אבל רק טיפה נסביר אותו. והנה בסודות האלה דבר גדול הוא חוכמת החכם בארץ ישראל הוא בערכו טעם בבל וקורא לו טיפש הוא בפלפול דאבה יודה בהם ורה חוכמת החכם בבל הוא בערכו טעם בארץ ישראל הוא כבר נודע כי סדר ההגדה שלנו סודרה בבל והלחמאני היוחיח שמסודר בלשון תרגום כן בערמית ואז חכם מה הוא אומר הוא הפלפול הוא פלפול בנגלה כמו שכתבתי ואז התשובה היא אין מפתירים כי זה פירשתי וזה החכם הוא טעם בעניין ידיעת הסודות בערך החכם שבארץ ישראל מכל מקום בעת שלומדם הוא מאיין ושואל ואומר מה זאת והוא מסמן הדברים שהזכירה החכם חוגים ושפטים דרך שאלה והאמת שקיא על כל התורה ושואל מה זאת שהתלה התורה שהיא נצחית במצרים חכי רענל על כן התשובה היא בחוז הגיעת עוצמה נרשם ממצרים והוא כדי פירשתי תלוי בשם הוויה לכל האותות והמובטים והנה בבל הורגל יותר בפלפולים הנגלים על כן אמר ומעריך מהי הדות והחוקים והמשפטים וכולי הוא מפלפל כדי פירשתי ובעת שלומד מה שאינו הורגל דהיינו הסודות אומר בקיצור מה זאת ההפשקה היא על הדות והחוקים והשפטים אמנם תני רבי חיה הוא בארץ ישראל ושם ההרגל החוכמה הוא יותר בסודות והמיעוט בפלפול ממילא דברי החכם שם הם דברי התם בבל ובאת שם בארץ ישראל על התשובה על החכם דהתם כמו על התם דהכה ועל התם דהתם כמו על החכם דהכה ודוק משפט האחרון קצת מפלפל אבל בעצם הוא פשוט. אז מה אומר השלישי? הוא אומר דבר מאוד פשוט. חכם וטיפש, שניהם חכמים. שניהם חכמים וההסבר הוא מאוד פשוט. מה קוראים לו טיפש? לא מפלפל. מפלפל איזה ביטוי בגמרא זה מזכיר טיפש מה בבלי טיפשי. כמה פעמים הגמרא אומרת, מופיע רבי ירמיה אומר את זה, רבי זיירה אומר את זה. יש כמה פעמים בגמרא שהגמרא אומרת חכמי ארץ ישראל אומרים פעמים זה חכמים שהיו בבל ועלו לארץ ישראל כמו רבי זיירה ועלו לארץ ישראל. כשעלו לארץ ישראל הם אמרו בבלי טיפשי די אש ובעט רחשוכה אמר ימיני דחשכיחו וכולי. למה קוראים להם בבלי טיפשי? הרי מדובר על המוראים, מדובר על גדול העולם. כי טיפשות הלב זה דוד המלך אומר בתהילים: "תפש כחלב ליבם." הוא מדבר על אלה שהם עטומים מהתורה: "תפש כחלב ליבם ואני תורתך שאשתני," משהו כזה שהתורה משאשת אותי ויש כאלה שהתורה לא משאשת אותם כי יש להם איזה מין עטימות כזאת. יש להם בעצם איזה מין סוג של איזה מסך כזה שחוצץ בין הפנימיות של התורה אצלם לבין החיצוניות ומה שמעסיק אותם זה רק החיצוניות ש התורה. הוא מעסיק אותם רק הנגלה, מעסיק אותם רק הפלפול של הנגלה ולא מעסיק אותם הפנימיות. כאילו זה על אותו תחשבו רגע זה על אותו עיקרון של הסגולה והבחירה. כן, זאת אומרת, החלק הפנימי הוא כאילו נסתר כמו אצל האדם. אתה לא רואה את הפנימיות של האדם, אתה רואה רק את החיצוניות שלו. לכן העיקרון הוא אותו עיקרון. בארץ ישראל אתה לא רואה רק את החיצוני, אתה רואה גם את הפנימי. גם אצל האדם וגם בתורה אתה מצליח לא להישאר בצד החיצוני אלא לעבור אותו ולהיכנס פנימה ולראות את הפנימי. ומה שאין כן בהסתכלות של חול, אתה נתקע כאילו בנגלה ולא עובר פנימה. יש איזה מין עטימה כזאת שהיא בגלל המקום, היא לא בגלל האנשים חלילה כמו שהרב קוק כותב בהרבה מקומות. זה המקום גורם, המקום גורם. המציאות הזאת של בבל היא מציאות שהיא לא מאפשרת להסתכל פנימה. ממילא אומר השלה, כולם שניהם פה חכמים. השאלה היא איפה החכם הזה נמצא. כאשר החכם הזה נמצא בבל, שנוסח האגדה שלנו אומר השלה היא נסדרה בבל ולכן היא בחרה את הנוסח הזה של המחילתא, אז החכם הוא חכם בפלפולים בנגלה ואז הוא מתחיל לשאול מה העדות והחוקים והמשפטים. אז מה הוא רוצה לדעת? הוא רוצה לדעת כל הלכות פסח. כל זה באמת מה עונים לו? עונים לו את כל פרק הרבה פסחים כמו שפרשים אומרים עד המשנה האחרונה שאין מפתירים אחר הפסח אפיקומן. זה כאילו מלמדים אותו את כל פסח כי זה זה מה שמעניין אותו, זה שורש לימודו ולכן זה מה שעונים לו.
הבדל בין חכם בארץ ישראל לחכם בבל עכשיו בארץ ישראל איך קוראים לבבל? איך קוראים להו שהוא חכם בעצם בסודות התורה אבל עכשיו הוא נמצא בבל אז קוראים לו תם. בעצם זה גם בירושלים זה יותר בולט כי ממש חכם וטיפש. אז חכם זה חכם וטיפש זה החכם הבבלי בחול. אז החכם זה החכם בנגלה זה החכם והחכם בנסתר אז קוראים לו תם. זאת אומרת, הוא כאילו אחד שבנגלה זה פחות הנקודה שלו כי הוא יותר הוא יותר בעניין של הסודות אבל פה המקום הוא המקום שעוסקים בנגלה אבל הוא בכל זאת הוא מעניין אותו הסודות אז הוא אומר מה זאת הוא אומר מה זאת הוא לא נכנס לעומק של העניין הוא שואל מה זאת התשובה שאומרים לו זה בכל זאת כי הדוצן מהשם ממצרים לא עונים לו בפלפול אלא ה הוא נמנוע עונים לו בסודות כמו מדברים איתו מה קורה בירושלמי בירושלמי זה מתהפך החכם זה החכם בנסתר עכשיו פה שימו לב לדבר מאוד מעניין החכם בנסתר שואל מה העדות והחוקים והמשפטים רגע לכאורה זה נראה דברים של נגלה עדות והחוקים והמשפטים אז זהו שלא מה זאת אומרת לא יש פסקה מאוד יפה בהוראות התורה שהרב קוק אומר שבאמת חכמי הנסתר הגדולים הם יודעים לעטוות מסלולים בשמיים אני זוכר שהייתי ילד לא הבנתי איך המטוסים לא מתנגשים אמרתי מה יוצא מטוס מפה יוצא מטוס משם ובאוויר כאילו אין לא יודע לא ידעתי אז מה זה נתיבי טיסה לא הבנתי איך הם לא מתנגשים עד גדלתי או הסבירו לי אמרו לי לא יש גם בשמיים יש נתיבי טיסה אתה נמצא בארץ לא צריך ללמוד להיות טייס שלוש שנים כדי ללמוד איך לטוס יש לך כביש יש לך זרש היון נהיגה כמה שיעורים ואתה יודע לינוק רמזור ימינה שמאלה אתה לא עולה על המדרכה ואת נוסע הכל בסדר כל בסודר אתה נמצא בשמיים זה כבר לא כזה פשוט אבל מה האמת האמת היא שגם בשמיים יש נתיבי טיסה כלומר גם בנסתר כשאתה נכנס לנסתר באמת לעומק זה לא כזה הכל נראה לך כזה כאילו הכל אותו דבר כזה דברים רוחניים כאלה יש נתיבי טיסה בתוך הדבר הזה יש ספירות שונות יש חלוקות שונות אתה צריך לדעת איפה אתה נמצא בדיוק באיזה עולם באיזה פרצוף באיזה בחינה יש שם נתיבי טיסה אז החכם בארץ ישראל הוא עוסק בנסתר והוא מפל בנסתר זאת אומרת הוא לומד בנסתר לעומק והוא שואל מה העדות והחוקים והמשפטים ועונים לו בכל זה כיד הוציאה מהשם ממצרים עונים לו על יציאת מצרים בתשובה הזאת כבר כלול כבר הרבה מאוד מהסודות שהוא שואל וזה חלק ממה שהשלם מדבר שם על כל היסוד של יציאת מצרים כמה הוא גדול וזה בסדר זה דרך אגב כאילו מביא את זה אבל מבחינתנו זה העיקר והוא כאילו שמה אבל ממילא הטיפש בארץ ישראל וא באמת לא טיפש הוא באמת החכם הבבלי כיוון שהוא חכם הבבלי אז אם מילא הוא שואל מה זאת כי הוא נמצא עכשיו בארץ ישראל בארץ ישראל העיסוק העיקרי הוא יותר בנסתר ולא בנגלה אז כשהחכם הבבלי נמצא בארץ ישראל אז הוא שואל כזה הוא שואל בצורה יותר כללית על הנגלה ומה עונים לו עונים לו את התשובה ההלכתית עונים לו את כל הפרק הרבה פסחים כי זה עניינו זה כמו הצלבה כזאת אם תשימו את זה תעשו את זה ככה תשימו את זה אחד ליד השני אז בעצם עושים פסוד זה המשפט האחרון של השלה זה המשפט הזה אטם דאטם והטיפש דאחה עם החכם דאטם והחכם דאחה פשוט שניהם חכמים תדעו איפה הם נמצאים כשהוא נמצא במקום שלו הוא נקרא חכם ובמקום שני אז קוראים לו או טיפש בבלי טיפשי או שקוראים לו תם וגם התשובות הן בעצם ההוא שמעסיק אותו הנגלה אז תמיד עונים לו נגלה אם הוא בארץ ישראל אז הוא התם ואם הוא בבל ז הוא החכם ועונים לו את התשובה ההלכתית והפוך אם הוא החכם של הסודות יותר אז עונים לו את התשובה ובכל זה גיעד הוא ציין לו שם ממצרים כי זה מה ש שמעסיק אותו זה עיקר עולמו זה העולם הפנימי מתוך העולם הפנימי הוא כמובן מגיע גם לעולם החיצוני אבל הוא מתחיל קודם מהעולם הפנימי אז זהו אז ככה אפשר להבין פה את שני הזוגות הללו שיש פה עיקרון אחד שמתחלק לשניים העיקרון הוא פנימיות וחיצוניות בארץ ישראל יכולת להסתכל פנימה ומתוך זה להגיע לחיצוניות בחול ההסתכלות יותר חיצונית וקשה להגיע פנימה כי אין את האור שיש בארץ ישראל את המבט שיש בארץ ישראל ומשמעות לדבר הזה גם מבחינת האמון באנשים מבחינת ההסתכלות על עם ישראל בכלל על ילדים על אנשים התכלות פנימה או הסתכלות יושר לפי המעשים החיצוניים ובתורה הסתכלות פנימית על התורה ומתוך כך גם על הנגלה או שעיקר הלימוד הוא הלימוד הנגלה ואי אפשרות כל כך להגיע ללימוד הפנימי כי אין את האפשרות כי אין את האור הזה שיש בארץ ישראל אז יש חשק כזה להכניס להגדה את אבל אנחנו לא משנים אבל מה שאפשר לעשות זה שאם היא מסתייה ככה ולא בסדר אז אפשר אפשר לספר גם למשפחה אם עוד לא יודעים אולי יודעים אם עוד לא יודעים לספר שיש עוד מבט על הארבעה בנים הבת של הירושלמי טוב זהו
